"זאת אשר ללוים, מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבא לצבוא צבא בעבודת אהל מועד" (במדבר ח, כד). "מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו בחמש שנים, ששוב אינו רואה" (רש"י).
סיפר הגר"י גלינסקי: הייתי פעם בלונדון ושוחחתי עם הרב פרידמן, ראש ישיבה בעיר, שסיפר לי את הסיפור הבא. בין התלמידים היה בחור קשה קליטה, 'קשה לשמוע ומהיר לאבד זה חלק רע', כדברי המשנה (אבות ה'). ישב וקלץ, וכלום. אילו היה זה תלמיד אחר היה משלחו מכבר, אבל אביו היה מחשובי תומכי הקהילה. גם אילו היה דורש להושיב בובה ליד הסטנדר, היו מצייתים.
מכל מקום, חייב היה להיות שלם עם עצמו. קרא לאב והראהו את דברי הגמרא, שתלמיד שאינו רואה ברכה בלימודו חמש שנים, שוב אינו רואה. ידע שיש כזו תופעה ובנו הוא דוגמא, ויחליט. אמר האב: "אינני איש חינוך. תחליטו אתם". ענה ראש הישיבה: "היודע אתה, אני מוכן לטוס עם הבחור לארץ ישראל, ולשאל את הסטייפלר!".
"נו פרובלם, אני מממן את כרטיסי הטיסה!".
'אומר ועושה'. נחתו בארץ והתפללו אצל הכותל המערבי, נסעו לבני ברק ונכנסו אל הסטייפלר. הרב פרידמן כתב שמאז החל הבחור ללמוד גמרא עברו יותר מחמש שנים ואינו רואה סימן ברכה בלימודו, אינו משתתף בשיעורים ואינו לומד עם חבריו, אולי ראוי שייצא לשוק החיים. קרא הסטייפלר פעם, ופעמיים, והשנים עוקבים אחריו בלב הולם. הניח את הפתקה, והאיר פניו לבחור: "אתה לומד בישיבה?" "כן". "ומה אתה לומד? גמרא?" "לא". אינו מבין גמרא. "משנה?" "לא", גם משנה אינו מבין. והסטייפלר לא פוסק מלחייך בנועם: "אז מה אתה לומד?" "הלכה". קצור שלחן ערוך, חיי אדם. "ואת זה אתה מבין?" "או, יס". לא הכל, אז הוא שואל. וחוזר הרבה, כדי לזכור. ומשרטט טבלאות, חבל שלא הביא איתו.
חיוכו של הסטייפלר התרחב, והוא פנה אל הרב פרידמן: "אתם ראש הישיבה?" נענה בחיוב. "נו, שתצליחו. כי אם אני הייתי ראש הישיבה, ואתם המגיד שיעור, הייתי מפטר אתכם! – איך מתייאשים מתלמיד שמתעלה בהתמדה מיום ליום, בכל יום לומד הלכה חדשה, ממש: כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר הליכות עולם לו! האם זה נקרא שאינו רואה סימן ברכה בלימודו?!"…
ואין הדברים אמורים רק לגבי בחור מוגבל זה – הדברים אמורים לגבי כל אחד ואחד! פעם אמר לי: "רבי יעקב, הרי אתה מדבר בפני בני תורה. רבים מהם סבורים שההצלחה בלימוד נמדדת לפי ההערכה שהם זוכים לה בישיבה, ולפי הקירבה שמראה להם המגיד שיעור. לפי השאלות המבריקות או התשובות החריפות. לפי העיון המעמיק או הבקיאות הנרחבת – אמור להם שטעות בידם! שכל דף גמרא שהם יודעים, כל רש"י שהם מבינים וכל תוספות שהם משננים, זו הצלחה!" אילו היו יודעים זאת, היו נחסכות מועקות כה רבות, ובני תורה כה רבים היו ששים ומאושרים! (מתוך 'והגדת')