מאכל שרשומים עליו אותיות או ציורים, כגון עוגה שיצרו על גבה את המילים 'מזל טוב', אין לחותכו או לשוברו באופן המקלקל את האותיות או את הציורים, כיון שלדעת פוסקים רבים יש בכך משום איסור מלאכת 'מוחק' מדרבנן. ויש מהפוסקים שהתירו לאכול את המאכל, אף שאגב האכילה נמחקים האותיות והציורים, כיון שמחיקה הנעשית 'דרך אכילה' אינה נחשבת למלאכת מוחק; והחזון איש מפקפק בהיתר זה.
ועוד כתבו הפוסקים שיצירת האותיות וציורים במאכל נחשבת ככתיבה רק כשהם מיוצרים מחומר נפרד, כגון סוכריות צפופות, זילוף שוקולד, או חתיכת בצק נפרדת (במיני מאפה), אולם אם האותיות והציורים עשויים מגוף המאכל – כמצוי בזמננו בביסקוויטים, שוקולד, ועוד, ששם בית החרושת או ציור כלשהו מוטבע או מובלט בהם – אין עשייתם נחשבת לכתיבה, אלא לעשיית הצורה של המאכל, וממילא אין מחיקתם נחשבת למחיקה, ומותר לחותכם ולשוברם ביד. ולדעת החזון איש אף באופן זה אין היתר אלא בצורות, ולא באותיות.
ואם בולע את המאכל ללא לעיסתו, כגון שמדובר במאכל קטן, והאותיות אינן נמחקות בפיו אלא במעיו, מותר הדבר אף לדעת החזון איש; ועל כן אין כל חשש מלאכת 'מוחק' בבליעת כדור תרופה שחקוקות בו אותיות.
[שו"ע שמ, ג, ומשנ"ב טו-יז; ביאורים ומוספים דרשו, 24, 26 ו־33]