"ונשמח בדברי תורתך… כי הם חיינו" –האם אנו שמים לב ליוצא מפינו?
מתוך לימוד המוסר היומי בספרי החפץ חיים:
"אנחנו אומרים בכל יום בערב: אהבת עולם אהבתנו… על כן ה' אלקינו בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך ונשמח בדברי תורתך… כי הם חיינו. והרי אנו מזכירים שני שמות הקדושים על השמחה בדברי תורתו, ואיה השמחה שלנו? ואם באמת אנו שמחים בדברי תורתו מפני שהם חיינו, היה לו לאדם לפעול בעצמו כשהוא רואה שבבית אינו יכול להשיג לידי ידיעת התורה כראוי, ליסע לעיר אחרת לאיזו שנה כדי להשיג ידיעת כמה מסכתות, כמו שמצוי שאנשים נוסעים אפילו למדינות רחוקות ומסתכנים בעצמם בשביל כסף שמקווים להשיג שם, ואפילו אם יכול להתפרנס במקומו בדוחק, נוסע לשם מפני שמקווה להיות עשיר; ואף שהוא ספק אצלו אם יצליח שם, אף על פי כן הוא מסתכן בנפשו לנסוע בימים ובנהרות כמה שנים – ואילו בשביל התורה, שבאמת היא חיי נפשו, כמו שאומר ומודה בעצמו בכל יום, אינו פועל בעצמו בשביל השגת התורה".
[תורת הבית פרק ז, בשינויים קלים]