הרב ישראל ליוש
וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (בראשית מח, טז)
יעקב מברך את בני יוסף שתהיה בהם תכונת הדגים שפרים ורבים.
לכאורה, המילה 'לרוב' מיותרת, שהרי מספיק הדימוי לדגים, שממנו משתמע שהם פרים ורבים כמותם, לשם מה הוסיף את המילה 'לרוב'?
שמעתי מסבי הר"ר חנניה יו"ט ליפא ליוש זצ"ל, שלדגים יש שתי תכונות: תכונה אחת הינה חיובית שהם פרים ורבים, אך מנגד יש להם גם תכונה שלילית, שהדגים הגדולים בולעים את הקטנים. יעקב מברך את בני יוסף שאכן ידמו לדגים, אך לא בתכונתם השלילית, שהגדול אוכל את הקטן, אלא בתכונה החיובית בלבד, שיפרו וירבו כדגים.
גדולי עולם שקדו על מידותיהם כשם ששקדו על התורה. למרות גדלותם העצומה ושיעור קומתם הרב, כיבדו את הקטנים מהם, ובכל מאודם דאגו לבל ייפגע מהם האדם הפשוט, הקטן מהם בדרגתו.
כבר בהיותו נער נודע שמו של הגאון רבי עקיבא איגר לשם ולתהילה. למדנותו ושקידתו בתורה קנו לו שם של כבוד בעולמה של תורה. אחד מנגידי הקהילה, אשר שמו הטוב של רבי עקיבא איגר הגיע אף לאוזניו, חפץ בו כחתן לבתו, ואכן יכולותיו הכספיות אפשרו את העניין, והשידוך נסגר בסימן טוב ובמזל טוב.
למותר לציין את התרגשותו של העשיר על זכייתו בחתן כה מופלא. לכבוד גדול הוא זכה בין בני עיירתו. בשמחה הרהר כיצד ירום כבודו עוד יותר, כאשר יגיע החתן רבי עקיבא איגר אל העיירה, אז כולם יחזו בעיניהם בגאונותו המופלאה.
אך לא כך היו פני הדברים. מיד כשהגיע החתן הצעיר לבית המדרש, הקיפוהו הלמדנים בקושיות סבוכות וקיוו לעמוד על ידיעותיו ולמדנותו. אך רבי עקיבא איגר מילא את פיו מים ושם עצמו כאילם, לא ענה על קושיותיהם ולא פתח את פיו בדברי תורה.
'וכי זהו החתן המהולל שכה שיבחוהו?!' התפלאו למדני הקהילה. אכזבתו של החותן העשיר לא ידעה גבולות, ובסתר לבו עלו מחשבות על ביטול השידוך. החתן הצעיר ראה בעיניו החכמות את אשר מתרוצץ במוחו של חותנו, וביקש ממנו להמתין עוד יומיים.
עברו יומיים, נכנס רבי עקיבא איגר לבית המדרש, העלה בפני הלומדים את שאלותיהם, וענה עליהן בחריפות מיוחדת. כולם נדהמו מגאונותו, בקיאותו וחריפותו, וב"ה כבודו האבוד של השווער חזר אליו. אך פליאתו גדלה עוד יותר.
"מדוע המתנת יומיים?!" העז השווער לשאול את חתנו החשוב. השיב לו החתן: "בימים הראשונים, היה פה עוד חתן מוכשר מאוד, ואף חותנו רצה להתפאר בו, והוא אכן זכה להערכה רבה בקרב בני העיר. אך אם אני הייתי עונה ומראה את כוחי, הייתי מאפיל על גאונותו, וההתפעלות ממנו היתה מתגמדת, ובכך חלילה היה נגרם צער לחתן ולחותנו. לכן העדפתי לשים עצמי כעם הארץ, ולספוג את העלבונות הללו, עד שיצא החתן ההוא מן העיר, ובלבד שלא אגרום צער לאחרים".
מנהג תמוה צד את עיניו של אורח שנקלע לבית מדרשו של האדמו"ר מבאבוב זצ"ל בבורו פארק בליל חג השבועות. האדמו"ר עוסק באמירת תיקון ליל שבועות, אך מדי שעה הוא קם ממקומו המכובד, יוצא מבית המדרש ושב אליו רק כעבור עשר דקות. כך חזר ונשנה הדבר בכל שעה ושעה, ויהי הדבר לפלא..
למחרת, בתום תפילת שחרית, הוזמן האורח לביתו של הרבי לקידוש. הרהיב האורח עוז בנפשו ושטח בפני הרבי את שאלתו: "תורה היא, וללמוד אני צריך! מדוע יצא הרבי מבית המדרש מידי שעה בשעה?" השיבו הרבי בחביבות: "אין זה סוד כי להיות ערים כל הלילה אינו דבר של מה בכך, ישנם יהודים חלשים שקשה עליהם הדבר מאוד, והיו רוצים לחזור לביתם לנוח, אך אינם עושים כרצונם משום שהם מתביישים מן הרבי שיראה אותם יוצאים מבית המדרש, ומשום כך הם עלולים להישאר בבית המדרש למרות עייפותם הרבה. לכן אני יוצא מידי שעה מבית המדרש לעשר דקות, כדי שבדקות אלו יוכל מי שרוצה לעזוב את בית המדרש מבלי לחשוש למיעוט כבודו".
נמצאנו למדים, כי הזהירות בכבוד הזולת חשובה שבעתיים, כאשר האחד גדול יותר וחשוב יותר מזולתו. אל לו למכובד לנצל את מעמדו הרם, אם בכך יושפל אפילו בעקיפין, כבודו של יהודי אחר.