הוצאה מרשות לרשות ע"י שני אנשים

ט"ו בשבט תשע"ט - סימן שמ"ז

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה


השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א



האם עקירה מתוך הכיס לרשות אחרת נחשבת לעקירה?כיצד יתכן שמלאכה נעשתה ע"י שניים ונחשב שנעשתה ע"י אדם אחד? האם יש איסור הוצאה בין יהודי לגוי?ומה הדין באדם שזרק חפץ מרשות לרשות ותפס אותו בעצמו? שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שמ"ז סעיף א' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

בכדי להתחייב על הוצאה מרשות לרשות, צריך שאדם אחד לבדו יעשה את כל המלאכה בשלימות, דהיינו, שאדם אחד יעקור את החפץ מרשות אחת, ויניח את החפץ ברשות אחרת, אבל אם אדם אחד עשה רק חלק מהמלאכה, או אפילו אם כל המלאכה נעשית בשלימות אבל ע"י שניים, הדין הוא שפטורים מדאורייתא משום הוצאה מרשות לרשות, וכגון, אדם עקר חפץ מרה"י והושיט אותו לרה"ר ולא הניח, ובא אדם אחר ולקח מידו את החפץ והניח ברה"ר, שניהם פטורים, כיוון שנעשתה עקירה והנחה ע"י שני אנשים, וכן אם אדם עקר חפץ מרה"י, והושיט לרה"ר ולא הניח, פטור, כיוון שלא עשה את המלאכה בשלימות, ונאמר בפסוק 'בעשותה אחת ממצוות ה' אשר לא תעשינה' ודרשו חז"ל, בעשותה את כולה ולא את מקצתה, יחיד העושה חייב, ולא שניים שעשאוה.

המ"ב מביא, שעקירה לא חייבת להיות דווקא מהקרקע, אלא גם אם עמד ברה"י ועקר חפץ מכיסו והניחו ברה"ר, חייב, וכן אם היה חפץ בידו והוא עומד ברה"י או ברה"ר, והושיט את החפץ לרשות אחרת והניח שם, חייב, כיוון שמה שגופו עומד ברשות אחת וחפץ מונח בידו, נחשב כחפץ המונח ע"ג קרקע, וכאשר הוא מושיט את החפץ לרשות אחרת, יש עקירה מהרשות שהוא נמצא בה, והנחה ברשות השנייה, וחייב.

יש אופן שגם אם לכאורה המלאכה נעשית ע"י שניים, בכ"א זה מוגדר שהמלאכה נעשית ע"י אדם אחד, וזה באופן שעמד ברה"ר ועקר חפץ והושיטו לרה"י, והניח בתוך יד חבירו בלא שחברו נטל מידו המושטת, זה שעומד ברה"ר חייב, כיוון שעשה את המלאכה בשלימות, וכן אם עמד ברה"ר, ורואה את חברו שעומד ברה"י ויש לו חפץ ביד, והלך אותו שעומד ברה"ר והושיט את ידו אל עבר רה"י, ונטל מתוך יד חברו את החפץ, והוציא לרה"ר, חייב העומד ברה"ר, כיוון שעשה את המלאכה בשלימות, ואע"פ שיש דין של הנחה ע"ג מקום ד' על ד', ובמקרה כזה הרי לא הניח במקום ד' על ד' שהרי הניח בידו של חבירו, בכ"א אומר המ"ב, שידו של אדם חשובה כד' על ד' ונחשב שהניח במקום חשוב.

חברו שעמד כאבן דומם, פטור אבל אסור מחמת 'לפני עיוור', שמכשיל את חברו באיסור הוצאה מרשות לרשות, ואם לא היה יכול למנוע, או שחברו בכל מקרה יכול היה לקחת, אין בזה לפני עיוור, אבל יש בזה איסור מסייע, ובשעה"צ יש צד לומר, שבאופן שחברו יכול למנוע אותו מכך, מדאורייתא הוא חייב למנוע אותו מדין תוכחה, וכמו בשאר איסורים, ואפילו אם מי שעושה את פעולת ההוצאה הוא גוי, והעומד הוא יהודי, והגוי נוטל מתוך יד היהודי ומוציא מרשות לרשות, והיהודי לא עושה כלום, אסור, כיוון שנראה הדבר שהגוי שליחו של היהודי להוציא את החפץ מרשות לרשות, ויש בזה איסור של אמירה לעכו"ם.

באופן שחברו העומד ברה"ר מחזיק את ידו גבוה למעלה מי', שלמעלה מי' זה מקום פטור, מביא המ"ב שנחלקו בזה, י"א, שזה מקום פטור, וי"א, שכיוון שהוא עומד בקרקע של רה"ר זה נחשב שהחפץ מונח ברה"ר.

עוד מביא המ"ב, אדם שזרק חפץ, ובא אחר וחטף וקיבל, שניהם לא עשו את המלאכה בשלימות, ואם זרק חפץ מרה"י לרה"ר, והוא בעצמו תפס את החפץ באמצע, יש להסתפק אם הוא חייב, שהרי לכאורה יש כאן גם עקירה וגם הנחה, אבל מכיוון שהחפץ לא נח במקום שהוא היה מיועד לנוח, אולי חסר כאן בהנחה, ופטור.

כתבו לנו תגובה, מבטיחים לקרוא ולהגיב לכם חזרה

פוסטים נוספים