האם שייך לקנות שביתה ע"י כוונת הלב ?

י"ט אב תשע"ט -סימן ת"ט- סעיף י"ב- סימן ת"י- סעיף א'

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה


השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א



אחד מכיר אילן במקום רחוק לקנות בו שביתה ואחד אינו מכירו האם יכול לסמוך מי שאינו מכיר על מי שמכיר?למי מועיל קניית שביתה באמירה?ומי נחשב 'בא בדרך' לעניין קניית שביתה אלפיים אמה אע"פ שחזר באמצע הדרך?שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימנים ת"ט סעיף י"ב – סימן ת"י סעיף א'  במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה

כפי המבואר בסעיף י"א, יש אפשרות לקנות שביתה ע"י אמירה בלבד, ולכן, אדם שהיה בדרך ביום שישי אחר הצהרים, ורוצה לקנות שביתה במקום שרחוק ממנו, הדין הוא, שאם הוא אומר, הריני קונה שביתה במקום פלוני מתחת האילן או ליד הגדר, קנה שביתה, ואע"פ שהוא לא הניח שם עירובי תחומין ולא שבת שם בגופו, בכ"ז, הקלו חז"ל לגבי הבא בדרך, שיכול לקנות שביתה באמירה בלבד, ומשם מודדים לו אלפיים אמה.

כהמשך לכך מבואר בסעיף י"ב, ששניים שהולכים בדרך, ואחד מהם מכיר אילן או גדר שנמצא במקום רחוק, והשני אינו מכיר, זה שאינו מכיר, יכול לסמוך על זה שמכיר, ולקנות יחד שביתה תחת אותו אילן, ואומר אותו שאינו מכיר למכיר, אני שובת עמך, והמכיר אומר, שביתתנו במקום פלוני, וכל זה לפי התנאים שנתבארו בסעיף י"א, שהמרחק ביניהם לבין אותו מקום, צריך להיות עד אלפיים אמה, וכן שיהיו יכולים להגיע לשם בער"ש.

השו"ע ממשיך ואומר, שההיתר הזה לקנות שביתה באמירה בלבד, נאמר רק לגבי מי שבא בדרך, אבל מי שנמצא בביתו, והוא רוצה שיהיו לו בשבת אלפיים אמה נוספים מסוף העיר, אינו יכול לקנות תחום נוסף ע"י שאומר שביתתי בסוף התחום, אלא צריך ללכת, ולהיות שם כל זמן בין השמשות, או להניח שם מזון ב' סעודות, ואם בכ"ז אמר שביתתי בסוף התחום, לא עלה לו, ואין לו אלא שביתת ביתו, ומק' המ"ב, אע"פ שבסעיף י"א מבואר, שלפי הדעה הראשונה, באופן שהוא לא קנה שביתה תחת האילן, וכגון שהאילן היה חוץ לאלפיים אמה, שאז הוא לא קונה שביתה בריחוק מקום, הדין הוא, שהוא הפסיד את שני הכיוונים, גם לא קנה תחת האילן, וגם את שביתת מקומו הוא הפסיד, כי במקומו הוא לא רצה לקנות, ותחת האילן הוא לא הצליח לקנות, וממילא אין לו במקומו אלא ד' אמות בלבד, זה הכל למי שבא בדרך, אבל למי שנמצא בביתו, ורצה לקנות שביתה באמירה בסוף התחום, והדין הוא שהוא לא קנה, הוא מקבל את שביתת ביתו, ויש לו אלפיים אמה לכל רוח, כיוון שביתו זה דבר קבוע, ואנן סהדי, שאם הוא לא יקנה שביתה בסוף התחום, הוא רוצה לקנות שביתה בביתו.

אדם שדר בביתו, ויצא בער"ש כדי לקנות שביתה בסוף התחום, כדי שבשבת יהיו לו אלפיים אמה נוספים שהוא יוכל ללכת מחוץ לתחום, ויצא מהבית לכיוון סוף התחום, כדי להיות שם בכל זמן משך בין השמשות, בכדי שבשבת יהיו לו אלפים אמה נוספים מסוף התחום והלאה, ובסופו של דבר חבירו החזירו, וחזר באמצע הדרך ביתו מחמת כל מיני סיבות, הדין הוא, שמכיוון שהוא גמר בליבו שהוא רוצה לקנות שביתה בסוף התחום, ויצא מביתו לשם כך, הוא קנה שם שביתה.

המ"ב מוסיף, שהסיבה שהוא חזר לביתו, זה לא בכדי לבטל את רצונו לקנות שם שביתה, אלא הוא רוצה לקנות שם שביתה, אלא שלפי שעה הוא חזר לבית, אבל אם הוא חזר לבית משום שהוא לא רוצה לקנות שם שביתה, השביתה לא נקנית לו בסוף התחום.

ומביא עוד המ"ב, שזו שיטת הרמב"ם שסובר שגם אדם שדר בבית, ויצא מביתו לעבר סוף התחום כדי לקנות שם שביתה כדי לערב עירובי תחומין, אם מחמת סיבה כל שהיא הוא חזר לבית ולא הגיע לסוף התחום, הוא קונה שם שביתה, ויכול בשבת ללכת משם והלאה אלפיים אמה לכל רוח, אבל הרבה פוסקים חולקים ואומרים, שזה לא נחשב לבא בדרך, אלא רק באופן שבער"ש הוא רצה ללכת למקום רחוק ארבעת אלפים אמה, ויצא לעבר אותו מקום (ולא בשביל להניח עירובי תחומין בסוף התחום) וחזר למקום שלו, בזה אנחנו אומרים, שזה נחשב כבא בדרך, וקונה שביתה בסוף האלפיים, ובשבת הולך משם עוד אלפיים אמה.

מסיים השו"ע, כל זה מדובר בעני, ואומר המ"ב, עני שאין לו מזון ב' סעודות, הקלו עליו שגם כאשר הוא יושב בביתו, הוא יכול לקנות שביתה בסוף התחום, או אפילו בעשיר אבל הוא רחוק וכגון שבא בדרך, אבל אם לא היה עני ולא רחוק, לא מועיל לקנות באמירה בלבד, אלא צריך לקנות או בהנחת מזון ב' סעודות, או ע"י שביתה בגופו.

כתבו לנו תגובה, מבטיחים לקרוא ולהגיב לכם חזרה

פוסטים נוספים