"ויסע אברם הלוך ונסוע" יב, ט
בעת מסע החיזוק של רבינו בארצות הברית נוצר עיכוב בלתי צפוי בשדה התעופה. הטיסה מטורונטו הגיעה לבירת מדינת ניו יורק בשעת ערב מוקדמת, לא היה עומס אווירי בשדה שמיועד לטיסות פנים, ולכאורה אמור היה הכל להמשיך להתנהל באופן שגרתי. אלא שבמפתיע עלתה הטיסה הזו על מדגם חריג של בדיקות בטחוניות. מאז הרגישות של ה'אחד עשר בספטמבר' הנורא ההוא, הבדיקות מהסוג המדגמי הינן קפדניות ביותר ואז אין אח"מ ואין הנחות בבדיקה. כל אחד חשוד עד שיוכיח את חפותו. זו שעתה הרעה של הביורוקרטיה.
כל תיקי היד נפתחו, השאלות צולבות, שתי וערב.
"מהו עיסוקך?", נשאל גם רבינו במסגרת אימות פרטים.
מתרגם השיחה היה הרב שלמה גוטסמן שליט"א – עורך הקובץ התורני 'ישורון' ויו"ר 'ועד ארגון מסע החיזוק'.
"זהו אחד מגדולי הדור", הבהיר הרב גוטסמן לשוטר הגבולות שחור העור, שלעס מסטיק במלתעות של פלדה.
כחול המדים ענק המידות הפגין חוסר התעניינות מוחלט, ובקוצר סבלנות בולט התעקש: "אבל מה לרשום בסעיף המקצוע?".
הרב גוטסמן: "תרשום 'גדול הדור'".
"איך מאייתים זאת?", הוסיף להציק איש משטרת הגבולות. הרב גוטסמן איית – כמובן בשפה האנגלית, והשוטר האמריקני הקליד ישירות לתוך המחשב, במשבצות המיועדות לסעיף המקצוע. "בפעם הבאה כששואלים אותך על סעיף המקצוע ומה אתה עושה, תשיב 'גדול הדור', כי זה חייב להיות תואם למה שנרשם במחשב המדינה", הוסיף השוטר והמשיך ללעוס את מסטיקו. ואלה מהנוכחים ששמעו והבינו את שפת המדינה, השתדלו שלא לחייך…
"בתום העיכוב הלא צפוי", סיפר הרב גוטסמן, "ניגשתי אל רבנו וביקשתי ממנו סליחה על אי הנעימות שבבדיקות הבטחוניות הלא מתוכננות, למרות שמדובר באח"מ".
ראש הישיבה התבונן בי כלא מבין. "מה רע בזה?", שאל, "זו פשוט תזכורת מן השמים שחייבים לבדוק. אדם עלול לטעות ולחשוב שהוא אח"מ ומובטח לו מעבר חופשי. תמיד צריך לזכור שנכונה לו בדיקה רצינית, נוגעת בכל עניין ובכל פרט. בדיקה קשה, נוקבת, בלי ויתורים וללא פשרות. אין מדגם בעניין הזה, כל אחד יעבור את זה. אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה!".
"ראש הישיבה לא חדל מלהרהר בדברים", ממשיך הרב גוטסמן לספר. "זה היה על המטוס בדרך ארצה. זמן קצר לפני תפילת יום כיפור קטן. ניגשתי אליו, הוא היה אחוז בשרעפיו. כשהבחין בי העיר: 'בתפילה צריך הפעם לכוון כוונה נוספת: צריך כפרה על כל הכבוד המדומה שלא מגיע; ובכלל, האם כל זה היה כדאי? האם זה השפיע על ההמונים שבאו? האם הייתה התועלת המצופה? האם היה שווה לעזוב את כל הבעיות הבלתי פתורות שנותרו בוערות בארץ הקודש? האם התועלת הצדיקה את השעות למען התורה שמנעו לימוד תורה?'
"כמי שעמד מול התיאום עם ראשי המארגנים בכל אתר ואתר, סיפרתי לו על תגובותיהם הנלהבות. סיפרתי לו על מה שאנחנו ראינו כשהוא עצם עיניים. אבל דעתו של רבנו לא נחה. הרי הכל ייקבע על פי התוצאות, על פי ההשלכות שאי אפשר עדיין לדעת אותן. 'בעיקר צריך כפרה על כל הכבוד המדומה שלא מגיע', אמר והמשיך בהרהוריו. עד שהגיעו תלמידיו ואמרו לו: רבינו הגיע זמן תפילת המנחה".
מה אעשה כשהמכשיר למעלה יצפצף?
בנסיעה אחרת לארצות הברית התעקשו הפקידים שרבינו זצוק"ל יעבור דרך גלאי המתכות.
הוא עבר והמכשיר צפצף. ביקשוהו שיוציא את מה שיש לו בכיסים והוציא. ולא הועיל במאומה. ביקשוהו שיוריד את הפראק, הוריד. ועדיין המכשיר צפצף.
כששאל את מקורביו מה הבעיה, אמרו לו שהמכשיר מגלה כל מתכת בגוף, ואינם מבינים מדוע הוא מצפצף על אף שכבר רוקנו אותו מכל וכל.
אמר רבינו: "הלוא עברתי שבר והכניסו לי פלטינה"… אמרו למפקד והלה קד קידה וביקש סליחה בשם אמריקה הגדולה…
בחדר האח"מים המתינו לרבינו מספר מכובד של גדולי ישראל שבאו לקבל את פניו, אך רבינו נעמד בצד והחל ממרר בבכי.
לשאלת בנו על מה ולמה בוכה כך, אמר לו: "שמעת את המכשיר שמגלה מתכת קטנה המסתתרת בתוככי הרגל איך הוא מצפצף. חשבתי לעצמי כשאעלה למעלה בכניסה לבית דין של מעלה יעמוד מכשיר, יעבירו אותי דרכו והוא יצפצף, או יותר מזה – ישמיע אזעקות עולות ויורדות… ויבקשו ממני: אהרן לייב, תוציא את העבירות על השולחן! והמכשיר ימשיך לצפצף, יבקשו את המצוות לבדוק אם אין בהן פניות, ועדיין הצפצוף יימשך… הלוא הקב"ה בוחן כליות, בוחן לבבות, ויגלה כל דבר קטן כגדול. אוי נורא נוראות…!".
מה אענה בשיחה ב'ארבע עיניים' עם בורא העולם?!
בנסיעתו של רבינו לארצות הברית הוא התקבל בכבוד מלכים. כל בתי הספר ותלמודי התורה יצאו לקראתו. הילדים נשאו דגלים ועמדו בשורות לפניו, וכל ציבור בני התורה בא לחזות בפני קדשו, לעמוד לכבודו, ולשיר לו בליווי תזמורת אדירה. היה שם מעמד אדיר לכבודה של תורה.
באחד ממעברי הגבול שהיה צריך לעבור, נשא אליו הפקיד את עיניו ושאל: "אדוני, מה אתה עושה?".
רבינו השיב: "אני יושב ולומד".
המשיך הפקיד: "מה אתה לומד?".
– "לומד תורה".
"ומה תעשה במה שאתה לומד?", סנט בו הפקיד, "הלוא אתה כבר זקן!".
– "אני רק לומד. זה כל מה שאני עושה. רק לומד".
– "כל הזמן זה מה שאתה עושה? כמה שנים אתה כבר לומד?".
– "מקטנות".
זיק של רוגז חלף בעיני הפקיד והוא הרים את קולו: "אתה… אני לא אתן לך להיכנס לארץ! מה פתאום תיכנס לפה? אדם שכל חייו לומד ואפילו לא מלמד? מה יהיה אתך, אם כל היום אתה רק לומד?!".
רבינו יצא מלפניו כשדמעות בעיניו.
מקורביו הקיפו אותו בדאגה: "למה הרב מוטרד? בתוך רגע אחד אנחנו מסדרים את העניין, מבהירים לפקיד עם מי הוא דיבר, ודואגים לאישור כניסה מידי!".
נשא אליהם את עיניו והשיב: "אינכם מבינים. יש תזמורות, יש דגלים, ילדים עומדים ושרים… ופתאום בא מישהו ושואל אותך בארבע עיניים: עזוב את כל התזמורת ואת כל הדגלים. תגיד לי, מה אתה עשית? מה בפועל עשית בעולם? רק זה מה שאתה עושה? זה כל מה שהספקת?
"אני רואה כאן את כל הכבוד שנותנים לי – מטוס פרטי, מוליכים אותי, יש לי כניסה באח"מים, מכוניות ממתינות בכל מקום שאני מגיע, אבל הקב"ה יגיד לכולם: תישארו לרגע בצד, ויישב אתי בארבע עיניים לשאול שאלה אחת: תגיד לי, מה אתה עושה?!".
כל אחד יצטרך לעמוד מול השאלה הזו, כשהוא בארבע עיניים עם הקדוש ברוך הוא… יהודי צריך להכין לעצמו תשובה – אני עושה משהו, נעשיתי יותר טוב במשהו אחד. שיפרתי את עצמי ותיקנתי את מעשיי.
(מתוך 'ומתוק האור' פניני הגראי"ל)