"בתפילה נמצאת ההשתדלות העיקרית"
יהודי נכנס פעם לדואר, וראה אדם ששילם 20 שקלים, והוציאו לו ארגז מלא זהב. אחריו הגיע עוד אחד ושילם 20 שקלים, ובתמורה הוציאו לו ארגז עם בד יקר ששווה מיליונים. מצאה חן בעיניו העסקה, הלך לשטיבלאך, ואסף 20 שקלים. הוא מגיע לדואר ומשלם 20 שקל. שואלים אותו מה אתה רוצה? והוא משיב "אני צריך ארגז זהב". צחקו עליו כולם, והוא שואל למה אתם צוחקים? למה לפני כן הוצאתם לו ארגז זהב, למה רק עלי אתם צוחקים?
אמרו לו טיפש אחד! ארגז זהב שוה 20 שקלים? ארגז זהב שווה מיליון דולר. אלא שאת המיליון דולר כבר שילמו בניו יורק, ה-20 שקל שהאיש הזה שילם כאן זה רק עבור דמי המשלוח.
אותו הדבר לגבי תפילה. יהודי צריך לדעת שהמיליון דולר זה בתפילה. ההשתדלות שעושים זה ה-20 שקל, הדמי משלוח. אבל אחד שחושב שהוא יצליח בהשתדלות, בלי התפילה, הוא אותו טיפש כמו זה שנכנס עם ה-20 שקלים ורוצה ארגז זהב.
יהודי צריך להשריש את זה טוב טוב בקרבו, שבתפילה שלו נמצאת ההשקעה העיקרית. בתפילה מונח המיליון דולר. אלא שוודאי הקב"ה ציווה לעשות השתדלות, אז צריך לשלם 20 שקלים. אבל אחד שחושב שבהשתדלות בלי התפילה הוא יוכל להצליח, זה כמו האיש שיצא עם 20 שקל, ורוצה לקבל ארגז זהב.
אנשים אומרים צריך השתדלות. השתדלות זה מצוה. אבל כשאתה באמצע התפילה או שיעור הלכה, אז 'העוסק במצוה פטור מן המצוה'.
עכשיו אתה לא צריך לעשות השתדלות! ההשתדלות היא רק מצוה שהקב"ה ציוה עליך. הפרסנה הרי כבר נקצבה בראש השנה…
"זה לפני מנחה וזה לאחר מנחה"
היה יהודי יקר בירושלים, נפטר בסוף חודש תמוז האחרון. יהודי יקר ותלמיד חכם, ששמו ר' נחמיה בקר. הוא היה בגיל 90 בפטירתו, ואספר לכם סיפור נפלא שסיפרו לי הבנים שלו, הפלא ופלא.
לפני 65 שנה נולד לר' נחמיה בן ראשון, והכל היה בסדר ב"ה. אבל אח"כ הרבעצ'ן שלו לא הרגישה טוב. ניגשו לבית החולים, ואמרו שחייבים לבצע ניתוח דחוף מאוד, ממש פיקוח נפש. היה שם פרופ' שקולניק שהיה נחשב באותו הזמן לפרופסור הכי גדול, וגם הוא אמר שהניתוח הזה הוא פיקוח נפש. אם חייבים לעשות ניתוח אז עושים, אבל הוא הודיע לר' נחמיה שאחרי הניתוח הזה, היא לא תוכל להביא עוד ילדים לעולם, והבן הזה יישאר בן יחיד.
לכאורה אין כאן שאלה, הרי זה פיקוח נפש, שדוחה הכל. אבל בכל זאת מדובר בנושא בעל משמעות גדולה כל כך, הלך ר' נחמיה ושילם חמש לירות, עבודה של שלושה חודשים באותם זמנים, שלשל את הכסף לידי ד"ר שקולניק כתשלום מראש על הניתוח, ולפני שהיה צריך לחתום שהוא מאשר לבצע את הניתוח החליט ר' נחמיה לנסוע להתייעץ עם החזון אי"ש זצ"ל.
נסע ר' נחמיה לחזו"א. כמובן לא היו אז נסיעות בקלות, הדרך מירושלים לבני ברק ארכה כמה שעות. הוא הגיע לבני ברק והחזו"א עמד באותו זמן בנטילת ידיים לפני מנחה. הוא ניגש לחזו"א ואומר לו, יש לי שאלה של פיקוח נפש, אמר לו אני מגיע עכשיו מד"ר שקולניק, והוא אמר לי שחייבים לעשות ניתוח ממש פיקוח נפש, אבל הוא מודיע לי שהבן הזה יישאר בן יחיד. האם לעשות את הניתוח או לא.
החזו"א הרים את הידיים ושאל, אז מה השאלה? למה הגעת? הרי זה פיקוח נפש, מה השאלה? אחר כך הוא שאל את ר' נחמיה, התפללת כבר מנחה? הוא ענה שלא התפלל עדיין.
אמר לו החזו"א, תישאר כאן למנחה, תתפלל אתנו מנחה. היתה לו סיבה שהוא רצה שישאר למנחה, אולי לא היה מנין. בכל אופן הוא נשאר למנחה, ואחרי מנחה ניגש החזו"א לר' נחמיה וביקש ממנו, תחזור שוב על השאלה. אמר לו ר' נחמיה, ד"ר שקילניק אומר שזה ניתוח של פיקוח נפש, אבל הוא מודיע שאני אשאר עם בן יחיד. מה עושים?
אמר לו החזו"א: אל תעשה את הניתוח!
הקשה ר' נחמיה, אבל הרב אמר לפני מנחה שאין כאן בכלל שאלה ושצריך לעשות את הניתוח?!
השיב לו החזו"א: "את זה אמרתי לך קודם מנחה, ואת זה אני אומר לך אחרי מנחה". שאל אותו, מה עם החמש לירות, לבקש אותם בחזרה? אמר לו החזו"א, אתה אל תבקש, אבל אם הוא יחזיר לך תיקח.
ר' נחמיה מיהר לירושלים והודיע על ביטול הניתוח. הרופאים כעסו מאוד. לפני ניתוח כזה הוא נוסע מחוץ לעיר לבני ברק, הוא הגיע לירושלים ואמר, הרב לא מרשה, לא עושים ניתוח!
לקח אותו ד"ר שקולניק לסיור בכל המחלקות שמה, ואמר על החזו"א "הרב קרליץ…" אני לא רוצה להוציא מהפה שלי מה שהוא אמר.
יומיים אחרי כן היה איזה זיהום והתברר שהיה נס שלא עשו את ניתוח, והאשה הזאת חיה עד גיל 88 וילדה עוד תשעה ילדים.
את הסיפור הזה סיפרו לי הילדים ואמרו לי, אתה רואה אותנו, תשעת הדובים נולדנו בזכות המנחה של החזו"א.
"את זה אמרתי לך קודם מנחה ואת זה אמרתי אחרי מנחה".
רבותי, בחזון אי"ש הזה צריכים להתעמק, לא פחות מהחזו"א ב'תגרי לוד' ובכל הסוגיות בש"ס. מה זה קודם מנחה, ומה זה לאחר מנחה. קצת על הלכות תפילה. לדעת מה זה שאתה הולך להתפלל. יש אחד שהולך להתפלל, כן, הוא הולך להתפלל כי צריך להתפלל. אבל יש כאלו שיודעים מה שהרבינו בחיי כותב ב'כד הקמח' ערך תפילה, מערכה שלימה, וגם בפרשת עקב, שהתפילה בכוחה לשנות הטבע, ולבטל הנגזר ולמנוע את הסכנה מבוא אליו. מי שניגש להתפלל והוא יודע שזהו זה, שיש לפני מנחה ואחרי מנחה, התפילה שלו נראית אחרת לגמרי.
להשקיע איפה שכל העשירים משקיעים
היה עם אדם טיפש גדול, שנפלו בירושה סכומי כסף גדולים. בערב יום הכיפורים הוא ראה שבבית הכנסת מוכרים את 'פתיחת הארון' שלפני 'כל נדרי', והחליט שגם הוא רוצה להתמודד על הקנייה. הוא הציע שלושים אלף דולרים, ומישה ו אחר הציע חמישים, הציע הטיפש 70 ומישהו אחר הציע 85, עד שלבסוף סכה הטיפש דנן בפתיחת הארון תמורת מאה אלף דולרים.
הזמינו אותו לממש את הרכישה שלו ולפתוח את הארון. הוא עומד מול ארון הקודש ואינו יודע מה עושים. הגבאי אומר לו תסיט את הפרוכת הצידה, הוא מסיט. אומר לו תסובב את הידית, הוא מסובב. עכשיו תפתח את הדלת, והוא פותח.
אחרי כל נדרי אומרים לו שצריך לסגור את הארון, ושוב הוא צריך הדרכה צמודה כדי להצליח במילוי המשימה.
אחרי התפילה ניגש אליו הגבאי ושואל אותו, "ידידי אתה לא יודע מה זה פתיחת הארון?", והוא מאשר את הדברים. "נכון, אני לא יודע מה זה". שואל אותו הגבאי, אבל אתה מבין שקנית את זה במאה אלף דולרים, נכון? והעשיר משיב בחיוב. הוא מבין והוא באמת מתכוון לשלם את הכסף עד הסנט האחרון.
שואל אותו הגבאי: "אם אתה לא יודע מה זה פתיחת הארון, למה החלטת לשלם עליה מאה אלף דולר???
עונה לו הטיפש: "אני לא יודע מה זה פתיחת הארון וגם לא מה זה כל נדרי. אני יודע דבר אחד, אבי קרא לי לפני מותו והדריך אותי איך לעשות עסקים. הוא אמר לי "איפה שאתה רואה שכל העשירים משקיעים את כספם, תשקיע גם אתה". ראיתי שכל העשירים רוצים לקנות, אז גם אני רציתי…".
מה אנחנו לומדים מהסיפור הזה? אנחנו רואים שכל מי שמשקיע בתפילה מצליח, אנחנו צריכים גם להשקיע שם, אבל צריכים לדעת במה משקיעים, ולא רק לסמן בכל 'וי' על תפילה נוספת שהתפללנו.
"לא נולד האדם שהפסיד מתפילה בציבור"
מספרים על הרב מפוניבז שחזר מגיוס כספים בחו"ל, נעמד על הבימה במרכז בית המדרש והוציא מכיסו המחאה כספית על סכום גדול מאוד והראה אותה לכל הבחורים.
אמר להם הרב מפוניבז "בואו ואספר לכם את הסיפור המופלא המסתתר מאחורי השיק הזה: הייתי עכשיו בפרנקפורט ואספתי כספים מבית לבית, עד שהגיע אלי רבי יעקב רוזנהיים, ואמר לי, אסור לעשות ככה, זה לא כבוד התורה להסתובב כמו שנורר מבית לבית. בוא תכנס לחדר, ונזמין תורים אצל העשירים, וכך תעשה כסף כמנהג אדמו"רים ורבנים, וכמנהג הבעלי בתים חשובים דפה.
"שמעתי בקולו", ממשיך הרב מפוניבז' לספר. "הוא הזמין לי תורים אצל עשירים. בין היתר הוא קבע לי תור אצל עשיר גדול בפרנקפורט, ואמר לו שיש רב גדול מארץ ישראל, ויש לו מאות בחורים בישיבה. אמר לו העשיר שלמחרת בשעה שמונה הוא צריך לנסוע ברכבת. הוא קבע שאחכה לו ברבע לשמונה בתחנת הרכבת ושם הוא ידבר איתי".
למחרת בבוקר קם הרב מפוניבז, והנה השעה שבע. זאת הפעם הראשונה שהוא קם בשעה שבע. ברציף הרכבת הוא היה צריך להיות ברבע לשמונה, הוא עשה חשבון שאם הוא הולך להתפלל בציבור הוא לא יספיק להגיע לרציף הרכבת בשעה היעודה.
"ברגע הראשון חשבתי לוותר פעם אחת על תפילה בציבור. הרי מדובר בצרכי רבים. אבל אחרי דקה החלטתי, לא, לא. המדרש אומר בפרשת ראה, שהקב"ה אומר "אין אדם שומע לי ומפסיד". עוד לא נולד האדם שהפסיד בגלל תפילה בציבור. לא נולד עדיין האדם שהפסיד מדיבור של תפילה, לא נולד אדם ששומע להלכה ומפסיד. אין כזה דבר.
מתאר הרב מפוניבז: "החלטתי שאני מתפלל בציבור ויהי מה. סיימתי את התפילה בשמונה וחצי. לכאורה אין לי סיבה ללכת לרכבת. אבל סוף סוף צריך לעשות השתדלות, אז יצאתי לכיוון הרכבת. הגעתי בעשרים לתשע. שלוש דקות אחרי בא העשיר במרוצה, והתנצל שהוא איחר את הרכבת של שמונה והוא יוצא בתשע. בו במקום הוא רשם את הצ'ק הגדול הזה שאתם רואים עכשיו", סיים הרב מפוניבז את סיפורו.
"בחורים יקרים", הרעיף עליהם הרב יסודות לחיים יהודיים, "לא באתי להראות לכם שלא הפסדתי מתפילה בציבור. זה פשוט. באתי להראות לכם משהו אחר. באתי להראות לכם שאם הייתי 'אויבער חכם', והייתי הולך להתפלל ביחידות, והייתי רץ ברבע לשמונה לרכבת, הייתי מחכה עד שמונה ורבע ורואה שהעשיר לא נמצא, אין עוד טעם לחכות. הייתי הולך הביתה בלי השיק הזה. אם הייתי משקיע בהשתדלות במקום בתפילה, הייתי חוזר הביתה בלי הצ'ק הזה.
ככה זה כשמאמינים בכוחה של התפילה!!
שמעתי מהרב אהרן יוסף ברגר, ראש ישיבה וכולל במונסי. הוא סיפר לי על בחור חשוב שהכרתי, שימע'לה קראו לו, הוא כבר לא חי רח"ל, אבל היה בחור חשוב. סיפר לי הרב ברגר שכשהבחור הזה למד אצלו, ניגש אליו בסוף זמן החורף וביקש שידבר עם אחד האברכים שם שילמד איתו חברותא בזמן הבא.
"הלכתי לדבר עם יצחק האברך", מספר ראש הישיבה, "והוא השיב לי שהוא כבר מסודר עם חברותא, אבל למחרת הגיע אלי שימע'לה, והפציר בי שאפנה שוב ואבקש מהאברך. ניגשתי אליו, והוא שוב אמר שהוא לא יכול ללמוד עם שימע'לה כי הוא כבר קבע עם אברך אחר. בסוף היום האחרון של הזמן שב שימעל'ה וביקש שאדבר אתו שוב. ניגשתי אליו פעם נוספת וביקשתי והוא שוב סירב".
ממשיך ראש הישיבה ומספר שבדרך מהישיבה הביתה, התקשר הבחור שוב וביקש שידבר עם יצחק בפעם הרביעית, אבל הרב ברגר סירב, כי כבר אין לזה טעם לבקש כל כך הרבה פעמים מאברך שאינו מעוניין בכך.
"בתחילת זמן הקיץ", מספר ראש הישיבה, "נכנס שימע'לה עם הגמרא שלו, ושואל אותי איפה המקום של יצחק האברך. הוא הולך ומתיישב ליד המקום שלו. אני עמדתי והסתכלתי. מה זה? מה הולך כאן? בעודי תוהה מה עלי לעשות, ראיתי שיצחק נכנס לישיבה, וברגע שהוא נכנס מישהו ניגש אליו ואמר לו שיש לו שיחה בטלפון הציבורי, אחרי שסיים את הטלפון הוא ניגש אלי ושאל "האם מה שהראש ישיבה דיבר איתי בענין הבחור שימע'לה, זה עדיין אקטואלי?… אמרתי לו לא רק שזה עדיין אקטואלי, אלא הוא יושב מחכה לך במקום".
הסתבר שהחברותא של יצחק החליט ברגע האחרון לעזוב את הכולל כי נפתחה קבוצה של לימוד הלכות שחיטה, והוא רצה שיהיה לו מקצוע ביד.
אחרי הסדר שאל ראש הישיבה את שימע'לה, מה קרה פה? למה החלטת לשבת סמוך למקום של יצחק? הרי הוא הבהיר בצורה הכי ברורה שהוא לא מעוניין ללמוד איתך בחברותא…
השיב הבחור: "התפללתי על זה כל הבין הזמנים, ואני יודע שתפילה אינה חוזרת ריקם".
ככה זה כשמאמינים בכוחה של התפילה!!
הפלא ופלא מלא טעם
קומיקס
הפלא ופלא מלא טעם