יעקב א. לוסטיגמן
"מה טובו אוהליך יעקב"
באחרונה זכינו לשמוע צרור עובדות, סיפורים ודברי חיזוק נפלאים מפיו של הגאון הגדול רבי חיים שמרלר שליט"א, רב בית המדרש 'היכל צבי' צאנז בירושלים, אשר שיעוריו המופלאים על הש"ס ומקצועות התורה, התפרסמו ברחבי תבל במתיקותם והסברתם הקולחת והבהירה. להלן נביא חלק מתוך הדברים ששמענו באותה שיחה נפלאה, והחלקים האחרים פורסמו ויפורסמו במאמרים נפרדים בסייעתא דשמיא:
"אני נזכר בסיפור יפה שאירע עם מורי ורבי, כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק בעל ה'שפע חיים' מצאנז זיע"א. זה 'רעבישע מעשה', סיפור על 'מופת' של רבי, עם מוסר השכל עצום ונורא שנוגע לכל אחד ואחד מאתנו, באשר הוא שם.
וכך היה המעשה: בימים בהם התגורר הרבי זצ"ל ב'יוניון סיטי' שבניו ג'רזי, ארה"ב, היו באים בחורים מרחבי ארה"ב ללמוד שם, וחסידי צאנז באו גם מארץ הקדוש כדי ללמוד ולהסתופף בצלו של הרבי. גם אני עצמי זכיתי ללמוד שם חלק מתקופת נעורי.
באחד הימים הגיע לישיבה בחור חדש וביקש להתקבל לישיבה. המשגיח קיבל אותו לשיחה, עמד על ידיעותיו ועל רמתו הלימודית, וכפי שהיה מקובל אז בישיבה שלנו, הוא גם הציב בפניו את ה'מחיר' שעליו לשלם כדי להיכנס לישיבה.
"אתה תוכל להיכנס לישיבה בתחילת זמן אלול", הסביר המשגיח לבחור החדש, "אבל במקביל עליך ללמוד שתי מסכתות גמרא, שביחד כוללו בין 100 ל-120 דפים".
הבחור קיבל את התנאי, התחייב ללמוד שתי מסכתות והחל ללמוד בישיבה.
הגיע ראש השנה, בליל התקדש החג עברנו כולנו אצל הרבי כדי להתברך מפיו ב'כתיבה וחתימה טובה' כמנהג ישראל קדושים, וגם הבחור הזה הגיע ועבר יחד עם כולם.
אבל הרבי עצר אותו ושאל אותו, "כמה דפים התחייבת להיבחן?" הבחור נבוך, הוא השיב שהוא לא התחייב להיבחן אלא רק ללמוד, ומדובר בכ-120 דפי גמרא.
אמר לו הרבי, "אם כך, אני מצפה ממך שתבוא אלי בחג הסוכות, בעוד שבועיים מהיום, ותיבחן על 120 דף!".
פניו של הבחור חוורו… להיבחן 120 דף בתוך שבועיים? זאת משימה שהיא הרבה מעבר ליכולות שלו. איך אפשר ללמוד ולדעת 120 דף בתוך שבועיים בלבד???
הרבי הבחין בבהלה שלו, והרגיע את הבחור: אתה לא חייב ממש תוך שבועיים. גם שבועיים וחצי זה בסדר. תראה להיבחן אצלי את הדפים עד אחרי סוכות".
הרבי המשיך הלאה, לאנשים הבאים שעמדו בתור כדי להתברך מפיו, והבחור המבולבל המשיך גם הוא כשהוא אינו יודע את נפשו…
אחרי חג הסוכות, הבחור עבר בשבת לומר 'גוט שבת', יחד עם כל הקהל, והרבי עוצר אותו בשנית: "נו… מה עם ה-120 דף שאמרתי לך להיבחן???".
השיב הבחור לרבי: "לא הצלחתי. אני באמת ניסיתי, אבל זה בלתי אפשרי ללמוד 120 דף בתוך תקופה קצרה כל כך, ועוד לחזור ולשנן עד כדי שאוכל להיבחן על כל כך הרבה דפים? זה בלתי הגיוני בעליל!!!".
אמר הרבי מצאנז זצ"ל לבחור שעמד מולו, ואמר לו: "הסכת ושמע בחור חביב, אני אספר לך סיפור…
"אצל הרבי הקדוש רבי מנחם מנדל מרימינוב זצ"ל, היה מנהג שהיו שמים על השולחן חבית קטנה מעץ, ובה יין, היו נועצים בחבית ברז והגבאי היה ממלא יין בכוסות ושולח לאנשים שונים, על פי הוראתו של הרבי.
"ויהי היום, הרבי אומר לגבאי למזוג כוס יין לפלוני וכוס יין לפלוני, והנה אזל היין מהחבית. הגבאי מחזיק את הכוס מתחת לברז המטפטף את טיפות היין האחרונות…
"הרבי שואל את הגבאי, נו… למה אתה לא ממלא יין? והגבאי משיב שנגמר היין בחבית.
"אבל רבי מנדלי מרימינוב השיב לו מיניה וביה, מה הבעיה? תוציא את הברז מהחבית, תנעץ אותו בכותל הסמוך ותמזוג יין לנוכחים.
"הגבאי לא שאל שאלות, אם הרבי נותן פקודה, זה בדיוק מה שעושים. הוא שלף את הברז מחבית העץ, ניגש לקיר, תקע את הברז בקיר, הניח כוס תחתיו, פתח את הברז ו… מילא יין מלוא הכוס".
בשלב זה פנה הרבי אל הבחור בשאלה: "אמור לי יקירי, מה אתה חושב? בקירות של רבי מנדלי מרימינוב היה יין בשפע? בוודאי שלא! לא היה שם יין בכלל. אבל כשעושים מה שהרבי אומר, אז אפשר להוציא יין גם מהקיר!".
הרבי נעץ את עיניו החודרות בבחור ונתן לו שיעור לחיים: "אני אמרתי לך ללמוד ולהיבחן על 120 דף בתוך שבועיים. אם לא היית שואל שאלות, אלא עושה את זה ומאמין שאם הרבי אמר המשמעות היא שאתה מסוגל לכך, היית מצליח ללמוד 120 דף בתוך שבועיים וגם להיבחן עליהם! הבעיה שאתה התחלת לשאול שאלות ולפקפק ביכולות שלך לקיים את מה שאמרתי. לכן באמת לא היה לך סיכוי להצליח!".
בלי משטר זמנים
"את הסיפור הזה אפשר ללמוד בשתי דרכים", מסביר הגר"ח שמרלר שליט"א. "אפשר לומר שיש כאן אמונת צדיקים שכוחה גדול עד כדי כך שהיא יכולה להביא בחור צעיר ללימוד וידיעה של 120 דפי גמרא בתוך שבועיים.
אבל יש כאן יותר מזה. זאת לא רק אמונת צדיקים אלא גם אמונה של הבחור שהוא מסוגל להשיג את היעד. גש לבחור ישיבה ממוצע ותשאל אותו כמה הוא מסוגל להשיג, תבדוק ותראה שכמה שהוא מאמין בעצמו, זה פחות או יותר מה שהוא מסוגל, ככל שהוא מאמין בעצמו יותר, ככל שיש לו ביטחון גדול יותר שהוא מסוגל להשיג יעד גבוה יותר, כך גם היכולות שלו באמת גדלות יותר וההישגים שלו גדלים יותר.
אני יכול לומר שבדידי הווה עובדא, למדתי יחד עם עוד עשרות אברכים בכולל ש"ס, שהקים הרבי מצאנז זצ"ל. היתה זו רשת כוללים, שבהם היו צריכים ללמוד כל חודש 70 דפי גמרא. לא פחות! 70 דפי גמרא! ולא זו בלבד, אלא שמתוך 70 הדפים, נדרשנו ללמוד 35 דף בסדר קדשים!
"כשהרבי הכריז על הקמת הכוללים הללו, אנשים גיחכו וצחקו עליו. איך אפשר להיבחן כל חודש 70 דף. זה לא הגיוני. אבל הוא הוכיח שזה הגיוני, ואנחנו, מאות האברכים שלמדו ברשת הכוללים הזו הוכיחו את זה, ורבים מוכיחים את זה עד עצם היום הזה.
"באתי לכולל בירושלים בשנת תשמ"ב, ישבו שם אברכים מכל הקהילות. היו חסידי צאנז והיו חסידי באיאן, קרלין, ותולדות אהרן, ליטאים ירושלמים, חסידי גור ועוד.
"שם ראיתי עד כמה יכול האדם למתוח את קצת הגבול היכולת שלו לגבהים בלתי נתפסים. אצלנו בכולל, לא היתה הפקדה של שמירת הזמנים. אף אחד לא בדק מתי הגעת לכולל, ומה קרה? כולם הגיעו בזמן. הסיבה פשוטה! כשאתה חייב ללמוד 70 דף ולשנן אותם כדי לעמוד בכור המבחן, אין לך את הפריבילגיה לאחר לכולל בשלוש דקות… אתה מגיע חצי שעה לפני הזמן, והולך שעתיים אחרי הזמן…
אני זוכר, כשהיינו מתפללים מנחה, יכולת לראות מחזה מרטיט, אחרי עלינו לשבח, כולם הושיטו באופן אוטומטי את היד שלהם לגמרא ופתחו אותה בזמן אמירת הקדיש, הניחו אצבע במיקום המדויק שממנו הם רוצים להמשיך ללמוד, ובשניה שהסתיימה אמירת הקדיש התיישבו כולם באחת, וצללו בתוך שניה ללימוד. בלי שיחת חולין, בלי הכנת כוס קפה, בלי שום עיכוב או שהייה. בתוך שניה אחת בודדת, כולם כבר היו שקועים בחזרה בסוגיא, כאילו לא התפללו פה עד לפני רגע.
מהכוללים האלו אכן צמחו פארות, כולם ראשי בני ישראל המה, רבנים ויושבי על מדין, תלמידי חכמים מופלגים. פעם בחודש, היו מגיעים האברכים מכל הכוללים, למבחן מרוכז במלון גלי צאנז בנתניה, היו מגיעים כל האריות, מהכוללים, אברכים שהיו שקודים בכל רגע מזמנם בלימוד הש"ס. לא פעם היה פורץ שם דיון סוער באחד הנושאים שנלמדו בחודש האחרון, וזה היה כמו לקפוץ לתוך ים סוער, כל הגאונים האלו טענו טענות והביאו ראיות ומקורות לדבריהם מכל רחבי הש"ס, זה היה דבר עצום ונורא.
היה בכולל בחור קצת מבוגר, בעל תשובה ששמו היה דן. הוא היה שוקד על התורה בצורה מופלאה ומעוררת השתאות. אני זוכר שבשנת תשמ"ב, הגיע הרבי זצ"ל למסור שיעור בעניין פרוזבול, בכולל ש"ס בירושלים, ושם אמר הרבי שהוא לא מצליח לכלוא את רגשותיו והוא חייב לומר שהוא מתפעל מאוד מהבחור דן, שלמרות שעד לא מכבר לא היתה לו היכרות בסיסית עם הגמרא, מאז שהוא חזר בתשובה הוא הקדיש את עצמו ללימוד התורה, והגיע לכאלו יכולות עצומות, עד שהוא היה מקבל כל חודש ציון 100 במבחן! מדי חודש הוא למד שבעים דף חדשים וידע אותם בצורה מושלמת!
חוץ מאותה הזדמנות הרבי זצ"ל הזכיר אותו כמה פעמים גם בשיעור חומש ורש"י שהיה מוסר מדי 'ליל שישי', כשהוא מציין את הבחור הזה כסמל ודוגמא ליכולת העצומה של אדם להשקיע את כל כולו בתורה ולזכות להישגים שהם למעלה מדרך הטבע".
מאגרים של פוטנציאל
אפשר להסמיך לזה גם דבר נפלא שכל חסידי צאנז רואים מדי שנה בימי החנוכה, וכולם עדים לפלא העצום הזה:
ידוע המנהג בצאנז שהרבי אומר 'פשעטל', כלומר פלפול תורני, בכל לילה מלילות החנוכה, אחרי הדלקת הנרות.
עכשיו, מה זה הפלפול? הרבי לוקח נושא כלשהו שקשור לחנוכה בדרך זו או אחרת, ומתחיל לדון בו תוך שהוא מצטט גמרות וראשונים מכל רחבי הש"ס, זאת דרשה מאוד מורכבת וצריך להחזיק ראש במשך שעה וחצי ולפעמים יותר…
בזמן שהרבי אומר את הפלפול, הפרענצ'ס עמוסים בבחורים, מאות בחורים עומדים מדי ערב וצריכים להקשיב לדרשה שלא נגמרת…
פעם חשבו שאין מה לעשות, זה המנהג, מי שמקשיב מקשיב, מי שלא לא, אבל ככה נוהגים אצלנו וזהו זה. היה ברור שאי אפשר לצפות מהבחורים, וגם לא מהאברכים שאינם ממש תלמידי חכמים מובהקים, להחזיק ראש לאורך כל הפשעטל.
בחורים בדור שלנו? הם מסוגלים להחזיק ראש שעה וחצי??? זה בלתי אפשרי!
ואז באו אנשים שהחליטו שזה כן אפשרי. החליטו לעשות מבצע לבחורים, ואמרו שהבחורים שיכתבו את הפשעטל מתחילתו ועד סופו, יוכלו להגיש אותו לאחר מכן לראשי החבורות ולקבל תגמול נאה.
וראה זה פלא. למעלה ממאתיים בחורים רושמים מדי ערב דרשה שאורכה שעה וחצי, במשך כל לילות החנוכה, הם מחזיקים ראש, ועוקבים אחרי כל הדרשה מתחילתה ועד סופה. לא אחד ולא שניים, לא עשר ולא עשרים. למעלה ממאתיים בחורים מצליחים לעמוד בדרישה הזאת! הם כותבים את ה'פשטעל' תוך כדי, ולאחר מכן יושבים בבית המדרש ומסדרים את מה ששמעו, כותבים ביתר אריכות בשפה ברורה ובנעימה.
הציבור הוכה בתדהמה. איך זה ייתכן? הרי כבר חשבנו שה'פשעטל' הוא רק מנהג קדום שכבר לא מתאים לדור שלנו, והנה מתברר שהוא מתאים גם מתאים!!!
כי בכל אדם, צעיר ומבוגר כאחד, טמונים כוחות עצומים שאינם מורגשים ואינם ידועים לו. ברגע שהוא מתחיל ללחוץ את עצמו ולסחוט מעצמו יותר, הוא מגלה שיש בו מצבורות עצומים של פוטנציאל לא ממומש שאפשר לנצל ולממש ובסייעתא דשמיא לעלות ולהתעלות בתורה ובעבודת ה'.