האם יש תקנה לקמח שנעשה לח מזיעת החומה? • מה סוברים האוסרים להשתמש בקמח שנעשה לח מזיעת החומה? • וכיצד יעשו כאשר נפלו מים על הקמח? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תס"ו סעיפים ג' – ד' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, שק מלא קמח שעמד ליד חומה, ונעשה לח מחמת זיעת החומה, הקמח מותר, והטעם מבאר המ"ב, שהשיטה הזאת סוברת, שזיעת הכתלים אינה נחשבת כמים, ואינה מחמיצה בכל אופן שהיא, וכפי שמצאנו לעניין הכשר טומאה, שזיעה לא מכשירה את המאכל לקבל טומאה, אבל אם מדובר בזיעה או הבל שיוצאת מהמים, היא מחמיצה.
אומר המ"ב, אע"פ שזיעת הכתלים אינה מחמיצה, היא לא עדיפה ממי פירות, ולכן, כיוון שמבואר לעיל, שמי פירות עם מים ממהרים להחמיץ, אין ללוש בהם לכתחילה, ואם הקמח לח מחמת זיעת הכתלים, ינפה אותו, ואת הקמח המלוכלך ישאיר לאחר פסח.
יש אוסרים קמח שנעשה לח מזיעת הכתלים, וסברתם היא, שהיכן שיש רטיבות של מים, זה מחמיץ, וא"א להשוות דיני חמץ לדיני הכשר טומאה, וי"א, שטעם האוסרים הוא, משום שחוששים שיש בזיעת הכתלים מים, והם חוששים לזה בכותל של עץ, וא"כ, דווקא בעץ, אבל לא במתכות או באבנים, ואומר המ"ב, גם אם אנחנו חוששים לדעה האוסרת שזיעה דינה כמים, בכ"ז מותר להשהות את הקמח שנעשה לח מהזיעה, לצורך אחר הפסח.
מים שנפלו על הקמח, וחלק מהקמח נעשה לח, אותו קמח הוא חמץ, ונאסר, ולכן, יחזיק בידו את אותו גוש שנרטב מהמים, ושאר הקמח מותר, ואומר המ"ב, זה הכל כאשר נרטב החלק התחתון של השק, אבל אם נרטב החלק העליון של השק, אין מה לעשות, שמא המים חדרו לעומק, ואם השק של הקמח נרטב בכמה מקומות, והוא לא יכול לאחוז את כל המקומות שנרטבו, ינפה הקמח, והשאר מותר, שהרי הקמח שנרטב, נעשה גוש, וכאשר מנפים אותו הוא נשאר למעלה בנפה, ושאר הקמח שנשפך, הוא קמח כשר שאין בו חשש חמץ.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א