כשאדם מתרגל לבטוח בה' ורואה שבטחונו עומד לו להרגיש בלבו קל כנשר – 'מה יש לי לדאוג? הרי אבי שבשמים מנהל את כל ענייניי ועסוקיי בדרך הטובה ביותר!' – מצוי מאוד שירצה להשתמש במידה זו גם בבטחון באנשים או בדברים אחרים. דהיינו, אם למשל יאמר לו חברו: "אל לך לדאוג, אסדר את הכל יפה בעתו…" תתעורר בלבו תכונה זו שהתרגל לה – לשים מבטחו בחברו זה.
על זה אמר לנו הקב"ה: לא ולא! – "לא יהיה לך אלקים אחרים על פני". את שלוותך תיקח רק ממני, ולא משום מקום אחר בעולם..
לאחרונה נתעוררתי לענין זה בעקבות שיחה שניהלתי עם איש אחד. איש זה עמד לפני נישואי בתו, ולא ידע מאין יקח להוצאות הנישואין, באשר לא היתה לו פרוטה לפורטה. לפתע נזדמנה לידו אפשרות להציע איזו עסקא לחבירו, אשר אם תצליח לו יפה, יקבל אחוזים נאים מהעסקא כדמי תיווך, ואלו יספיקו לו להוצאות הנישואין.
שח לי האיש בהתפעלות: "עד כה, כל פעם שעמדתי לפני נישואי צאצאיי, הקב"ה הזמין לי עסקאות בדרכים שאינן דרכים, על כן אני בטוח שגם הפעם זימן לי הקב"ה עסקא זו כדי שתהיינה לי הוצאות הנישואין".
עד כאן היו דבריו דברים של טעם המשיבים את הנפש. אך האיש הוסיף תוך כדי דיבור להעלות על שפתותיו את מה שהוא רואה בדמיונו איך יעשה כך וכך, ומשם ישקיע כך וכך, והעסקא תלך ותגדל מיום ליום, ממש כאותה אשה ענייה שראתה בדמיונה איך ביצתה מוציאה אפרוח, ומן האפרוח תרנגולים, ומן התרנגולים עגלים ופרות, עד שהיא מתעשרת והביצה נופלת ונשברת…
שאלתי אותו: מדוע תדבר כך? מנין אתה יודע בבטחון גמור שתצליח להוציא את העסקא לפועל? ענה לי האיש: "סמוך עלי! אני יודע איך לדבר, אני יכול לשכנע את פלוני, ואני אומר לך שהעסקא תצא לפועל, והרי היא כאילו עשויה כבר".
סוף דבר היה, שהביצה נפלה ונשברה. האיש לא הצליח להרוויח אף פרוטה אחת מכל אשר דיבר…
התבוננתי על מקומי לדעת מה לא היה טוב אצלו, והרי בתחילה דיבר באמונה גדולה, ומה אירע לפתע שנהפך לבו לסמוך על עצמו? והבנתי שהוא הדבר שאמרנו: כשהאדם בוטח בה', קל לו מאוד להתבלבל ולהעתיק את תחושת בטחונו גם לבטחון בעצמו או באנשים אחרים: 'אם הקב"ה זימן לידי דבר זה, בוודאי אוכל עשוהו, ובוודאי יעמדו לי כוחותיי וכשרונותיי אשר חנן אותי ה"…
על זה הזהיר הקב"ה: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני – הזהר והשמר לבטוח רק בי…
(מתוך גיליון 'הבינני' – שיעורי הרב שמעון שפיצר שליט"א)