וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' (דברים ג, כג)
הנה איתא במסכת יומא (נג:) שבשעה שהכהן גדול היה נכנס ביום הקדוש לקודש הקדשים, היה מתפלל תפילה קצרה בבית החיצון, 'ולא תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים' – שלא יקבל הקב"ה את תפילתן של העוברים בדרך המבקשים שיעצרו הגשמים המפריעים את הילוכם ברשות הרבים. וידועה התמיהה, וכי זו הייתה דאגתו היחידה של כה"ג ביום המקודש במקום המקודש. היה לו להתפלל על צרכי עמנו המרובים וכיו"ב בשאר ענינים, אלא, כי העובר בדרך בשעה שגשם ניתך ארצה – כשאין לו מחסה לראשו, וכל ה'משא' אשר עליו עומד ברגע קט להתקלקל לגמרי, הרי תפילתו ממעמקי הלב, בידעו שאין לו על מי לסמוך רק על אביו שבשמים שבכוחו לעצור את הגשמים, תפילה זו כוחה רב כל כך, עד שהוצרך כהן גדול ביום הכיפורים להתפלל על כך לפני ולפנים שלא ייעצרו הגשמים מחמתה.
ידוע דבר המעשה כי הגאון רבי אברהם אלישיב זצ"ל זכה לבנו הגאון הגדול הגרי"ש זצ"ל בזכות התפילה ממעמקי הלב. וכן הוה מעשה, משעברו כמה שנים מנישואי רבי אברהם לבתו של בעל ה'לשם ' זצוק"ל בעיר הומלא, ועדיין לא זכו לזש"ק, נסעו השניים לצרכי רפואה בעיר הגדולה 'ווינא' הרחוקה מעיר מגוריהם כשבועיים ימים (בנסיעה). אך הרופאים הרימו את ידיהם והודיעום כי אין לאל ידם להושיעם… בלית ברירה חזרו השניים לעירם, ובמשך כל הדרך – כשבועיים ימים התאפקה האשה שלא לבכות – כדי שלא יראו שאר הנוסעים עמהם בבכיה הגדול, משהגיעו לביתם שהיווה בית מדור להם ולאביה הגדול בעל הלשם – מיהרה האשה ל'בית האוצר' שם מניחים התבואה והחיטה למשך כל ימות החורף ושם פרקה מעל עצמה כל בכיה ונתנה דרור לדמעותיה בבכיה גדולה…
משגמרה לבכות פנתה להיכנס לתוככי הבית, אך בדיוק באותו הרגע עמד אביה ה'לשם' על פתח הבית, ומצאה כשעיניה אדומות… שאלה האב, מפני מה עינייך אדומות, מתחילה ניסתה האשה לענות בהא ודא, אבל אביה לא נתן לה להשיב פניו בבוקי סריקי, עד שהודתה בפניו כי הרופאים ייאשו אותם לגמרי, וזה לה כשבועיים ימים שהיא מתאפקת מלבכות, ועתה משבאו הביתה פרץ מאתה כל המעיין ושטף את פניה ועיניה בדמעות רותחות.
נענה ה'לשם' ואמר, הנה כתיב (תהילים קמה יח) 'קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת', ושמא תדעו מהו 'יקראוהו באמת' האמור כאן. אלא כתוב מדבר על זה המצב שבו הינכם עומדים בו, שהרופאים ייאשו אתכם, ומעתה הנכם יודעים כי אין לכם אל מי לפנות אלא לאבינו שבשמים, זהו 'קרוב ה'… אשר יקראוהו באמת'. ואכן לתקופת השנה נולד להם בנם הגדול הגרי"ש זצ"ל שהאיר לארץ ולדרים עליה.
ביאור דבריו, כי פעמים יימצא שכוונת האדם להתפלל אל ה' שיעזרהו דרך רופא פלוני וכיו"ב. אבל מי שהרופא כבר נתייאש מאתו הרי אין בתפילתו כל עירוב, וכל פנייתו איננה אלא בלתי אל ה' שיעזרהו בדרך שהוא רוצה. תפילה כזו מחויבת היא לפעול .
כמה שינויי לשונות מצאנו בתהלים (קז) באותו הפרק המדבר מ 'ארבעה הצריכים להודות', כי ב' פעמים כתיב 'ויצעקו' – בהולכי מדבריות ויורדי ימים, וב' פעמים כתיב 'ויזעקו' – בחולה שנתרפא וביושבים בבית האסורים, עוד שינוי מצינו כי בשנים הראשונים שנאמר בהם ויצעקו כתיב 'ממצוקותיהם יצילם' או 'ממצוקותיהם יוציאם' שמשמעו הצלה והוצאה לגמרי מן המיצר. לאידך, באותם שנאמר בהם 'ויזעקו אל ה' בצר להם' הרי הוא מסיים ואומר 'ממצוקותיהם יושיעם' שאינו אלא לשון עזרה וישועה, ולא הוצאה והצלה לגמרי.
ומבאר המלבי"ם (שם) כי צעקה גדולה מהזעקה, ושניים הללו שבהם נאמרה זעקה, ה"ה ה'חולה' השוכב על ערש דוי וזועק לה ' 'רפאני ה ' וארפא', אבל אין תפילתו כ"כ מקירות הלב, כי בסתר לבו הינו חושב – הרי לצידי עומדים כמה רופאים מומחים גדולים (שר"פ) לרפאות בסממני הרפואה ובחכמותיהם, ובאם נצטרך נפנה לעוד רופאים אשר בידם 'נסיון' רב ברפואת החולה, ומכיוון שאין תפילתו אלא ויזעקו אל ה' בצר להם – זעקה בעלמא, על כן אף ישועת ה' לא תוציאנו לגמרי מחליו אלא בדרך 'יושיעם' – שהקב"ה יוסיף לו עזר וסעד וממצוקותיהם יושיעם.
כיו"ב נאמר זעקה אצל היושב בבית האסורים – כי אף הוא כאותו החולה, שהרי מלבד תפילתו שיוציאו הבורא מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה, הינו סומך גם על 'עורכי דין' ועסקנים העוסקים בצרכי ציבור באמונה, שהם יסייעו בידו לצאת מן המצוק, וזעקה כזאת לא תיענה אלא בדרך יושיעם ולא 'יוציאם' לגמרי.
אבל, הולכי מדבריות, אשר 'תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו, רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף', והריהו יושב בדד במדבר, מימינו אריות משמאלו נמרים, מלפניו ולאחוריו שאר חיות רעות. הרי הוא מקים קול צעקה אל ה' – כי יודע הוא שאין עסקן או רופא שיצילנו מהאריה הרעב שפגש בו זה עתה, ומבלעדי עוזו ועזרתו אין עזרה וישועה, צעקה זו תהא מקובלת עד מהרה אצל בוחן כליות ולב, ואז ממצוקותיהם יצילם.
כן נמי 'יורדי הים' – שהגיעו למצב של 'יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג, יחוגו וינועו כשיכור וכל חכמתם תתבלע', הללו מכירים היטב כי העסקן הגדול שבעולם אין בידו לחלצו ממיצר. אלא הקב"ה – אשר לו הים והוא עשהו. וצעקתו תבוא מתוך עמקי הלב בזה תתקבל תפילתו – וממצוקותיהם יוציאם .
(באר הפרשה – מסעי)