כבר בליל פורים אנו מצווים ללבוש בגדי שבת ויום טוב, לסדר את הבית, לפרוש מפה על השולחן ולהדליק נרות, כפי המובא במשנה ברורה בשם האחרונים. מובא ברמ"א ובמשנה ברורה שלאחר קריאת המגילה נוהגים לאכול מיני זרעונים (גרעינים, "ארבעס" ודומיהם), זכר לזרעונים שאכלו דניאל וחבריו בהיותם בגלות בבל. ואנו מצמידים את אכילת הזרעונים לסוף צום תענית אסתר, בכדי לרמז ולזכור את אסתר, שאכלה רק זרעונים ולא התגעלה במאכלים אסורים.
ה"מקור חיים", הגאון בעל ה"חוות יאיר" זי"ע, כותב שישנם הנוהגים לאכול בליל פורים אורז, "שהוא מאכל חשוב וממאכלי סעודות" וראש גולת בבל ה"בן איש חי" כותב שמנהג בבל היה לטגן מוליתא בקטניות מעורבות עם בשר.
ה"יפה ללב" וגם ה"ארוחות חיים" כותבים שישנם קהילות שנהגו לאכול בליל פורים ובשחרית יום הפורים מאכלי חלב, מפני שהתורה נמשלה לחלב ובפורים הרי עם ישראל קיבל את את התורה שוב מאהבה. ה"יפה ללב" מביא שיש האוכלים גם ביצה מבושלת, זכר לכך ש"המן ביקש לקעקע את ביצתן של ישראל", וכן, בקהילות ספרדיות מסוימות נהגו להוסיף גם פת חמה, שאפו אותה כעת במיוחד לכבוד ליל פורים.
המגן אברהם (והובאו דבריו במשנה ברורה בשער הציון) כותב בשם ה"כלבו" שישנם שנהגו שלא לאכול בשר בליל פורים, כדי להראות שעיקר סעודת פורים היא ביום ולא בלילה וכתב על כך ה"שער" הציון" הדבר תלוי במנהגי המקום ואורחותיו. וישנם דעות הסוברות שחייבים לאכול בשר בלילה, מפני שמצוות סעודת פורים נוהגת גם בליל פורים וגם ביום הפורים (שיטת הראבי"ה והאגודה בשם הגאונים. וראה דרכי משה וב"ח ובאליה רבא. וראו במגן אברהם (תרצו, טו) שאוכלים בשר גם בלילה ויש הנמנעין, עי"ש).
האליה רבא ועוד פוסקים כתבו כיצד הבית שלנו אמור להיראות בליל פורים: "וימצא בביתו נרות דולקות ושולחנו ערוך ומיטה מוצעת ויאכל וישתה בשמחה גדולה ובטוב לב וישמח אנשי ביתו וירחיק מהם כל ריב וכל מצה". השו"ע והרמ"א קבעו להלכה שהסועד סעודת פורים בליל פורים, אינו יוצא ידי חובתו (למרות שמצוה לסעוד מעט ולשמוח הרבה בליל פורים) ועליו לסעוד שוב סעודת פורים ביום הפורים עצמו. גם אם אכלנו בכל יום הפורים אוזני המן וממתקים מתוככי משלוחי המנות, כתב השולחן ערוך שצריך לאכול בסעודת הפורים בשר ויין.
הערוך השולחן והליקוטי מהרי"ח כתבו שנוהגים לאכול זרעונים גם בסעודת היום ולא רק בסעודת הלילה. מסיבה זו נוהגים בקרב בתי שכונות רבות בירושלים, וכנראה במקומות נוספים, לצרף למשלוחי המנות קופסת/צלחת ארבעס טעימה, כאשר באכילת הארבעס יוצאים ידי קיום מנהג ישראל לאכול זרעונים בפורים.
המנהג בקהילות אשכנזיות רבות לאכול גם "קרעפלאך" בפורים, כפי שאוכלים בהושענא רבא ובערב יום כיפור, כדי לרמז שיום הפורים הוא ב"כיסוי", מפני שמותר לעשות מלאכה בפורים, ולפיכך אוכלים את ה"קרעפלאך", שהוא בשר המכוסה בבצק (ליקוטי מהרי"ח, דרכי חיים ושלום וספרי מנהג נוספים).
ב"זרע קודש" מסביר את מנהג אכילת הקרעפלאך בכך שבשר רומז לדין ובצק לבן רומז למידת הרחמים, כאשר ביום הכיפורים, וגם בפורים – עליו אמר האריז"ל ש"פורים כפורים" – אנו מכסים את מידת הדין במידת הרחמים... יתכן שמסיבה זו נהגו בקהילות רבות לאכול כרוב ממולא בבשר בפורים, מפני שהבשר מכוסה בו עם הכרוב. שמו של הכרוב הממולא בקרב יוצאי הונגריה, רומניה והסביבה הוא "הוליפצ'ס", או "גפילטע קרויט", או "קאפוסטו". בירושלים קוראים למאכל זה "פראקעס".
וכמובן, למנהג אכילת "אוזני המן" יש מקור, המובא ב"טעמי המנהגים", לפיו "אוזן המן", העשוי מ-3 קרנות, מרמז על דברי המדרש שכיוון שראה המן שלושה אבות, מיד ניתש כוחו, וכתיב "וכל קרני רשעים אגדע"- זה המן, "תרוממנה קרנות צדיק" – זה מרדכי. אמר לי פעם אדם גדול אחד, שכפי הנראה בשרשי מנהגי אשכנז הקדומים, היו למנהגים רבים, שורשים ויסודות גבוהים וטמירים, והלבישו אותם בטעמים פשוטים ומובנים, ראשי תיבות ופרפראות. אך האמת היא שבהרבה מנהגי ישראל קדומים ישנם עומק רב יותר, גבוה מעלך גבוה.
■ ■ ■
ב"לוח דבר בעיתו" מובא בשם אחד מגדולי האדמורי"ם זי"ע, שבעוד שבכל המועדים נפסק בהלכה שעל בתי הדין להעמיד שומרים בגינות ובפרדסים, לבל ייכשלו העם בחטאים וקלקולים שונים בחומות הקדושה והצניעות, בגלל ריבוי השמחה.
הרי שדווקא בפורים, היום בו בקבוקי היין נשפכים כמים וכולם משתכרים, לא מצאנו בהלכה שום איזכור שהבי"ד ממנים לפורים שלוחי בית דין לשמור על הסדר והצניעות. "הכיצד ייתכן שבפורים, יומו של היין והשכרות, לא חוששים שעם ישראל יתדרדר לעברי פי פחת?" תהה האדמו"ר, "אלא בהכרח שאכן כן הוא. מקובל ביד חכמינו שגדלותו ורוממותו של יום הפורים לא יביא לתקלות בסגנון היכול להיווצר ביתר המועדים. כי פורים לא יביא לידי ירידה רוחנית!"
בדרך כלל בפורים מתגלה הנקודה הפנימית אצל השיכורים. הם בסך הכל מוציאים החוצה את עצמם, אך הם לא "מחדשים" איסורים ובעיות שלא היו בהם. יהודים דווקא עלו והתעלו מתוך פורים. פרצו בבכי והבטיחו לעצמם להיות טובים יותר. כיצד זה מתרחש? הנקודה הפנימית של היהודי – טובה.כשהוא מוציא את הפנימיות שלו החוצה, דרך השמחה חסרת הגבולות, אפילו דרך כוסות יין, מתגלה שבעצם הוא מחובר לאלוקיו. פורים הוא היום להסרת הקליפות והמחיצות.
פחות חשוב מה יגידו האחרים ויותר חשוב מה אנו שווים באמת, מה טמון בלבבנו ומה "הסוד" שלנו, היוצא לאור הפעם על ידי בקבוק יין משובח. ואם לא? אם באמת הוא מוציא החוצה את הנקודה הפנימית הגרועה שלו, אז באמת הגיע הזמן שיהפוך הוא את ה"פורים" ל"כיפורים"... פורים הוא יום הפנימיות שלנו. שם, בתוככי הפנימיות, אחרי הסרת כל המחיצות, אנחנו באמת עבדי ד'.
טוב לנו עם הקב"ה. אנחנו שמחים אתו ורוצים אותו. ניתן לפורים לשחרר אותנו מכבלי ה"מה יאמרו" ו"מה יגידו", איך התדמית שלנו ומה קורה "בחוץ", וניתן לפנימיות שלנו לפרוץ החוצה. אבא שלנו ! אנחנו באמת רוצים את קרבת ד' לעבדך בשמחה ובלבב שלם!
(יתד נאמן)