יום חמישי ג' בתמוז תש"פ
מה הם ה'טעם העליון' וה'טעם התחתון' של עשרת הדיברות?
ל'עשרת הדיברות' שבפרשיות 'יתרו' ו'ואתחנן', ישנם שני סוגי טעמים – 'עליון' ו'תחתון'. וזהו עניָנם: שתי הדיברות הראשונות, 'אנכי' ו'לא יהיה לך', נאמרו יחד, ונחשבות כדיברה אחת לענין הקריאה, אך הן מורכבות מחמישה פסוקים. הדיברה "זכור (או: שמור) את יום השבת..." מכילה ארבעה פסוקים; ואילו ארבע הדיברות 'לא תרצח', 'לא תנאף', 'לא תגנוב' ו'לא תענה' – כתובות כולן יחד בפסוק אחד.
בטעם העליון, נקראת כל דיברה בפני עצמה, ללא התחשבות בחלוקת הפסוקים; ולעומת זאת, בטעם התחתון, נקרא כל פסוק בפני עצמו, ללא התחשבות בחלוקת הדיברות, ואף ארבע הדיברות הכתובות בפסוק אחד נקראות כאחת. ובהתאם לחלוקה, משתנה גם הניקוד בחלק מהמילים.
הטעם העליון, משמש לקריאה בציבור בלבד; ולגבי מועדי הקריאה בטעם זה – אם רק בחג השבועות, או גם בשבתות שבהן קוראים את הפרשיות 'יתרו' ו'ואתחנן' – קיימים מנהגים שונים.
[ביה"ל תצד, א, ד"ה מבחודש]
האם מותר לעמוד בשעת קריאת 'עשרת הדברות' בציבור?
ישנו מנהג עתיק יומין, לעמוד בשעת קריאת 'עשרת הדיברות' בציבור, כזכר לעמידת בני ישראל בשעת קבלת הדיברות בהר סיני, כפי שנאמר: "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר", וכאות לכך שהן יסוד התורה, ולחרדת בני ישראל בשעת אמירתן בהר סיני.
וכבר לפני למעלה מתשע מאות שנה, נשאל הרמב"ם האם מנהג זה ראוי, והשיב בשלילה, מטעם שהמון העם עלול לטעות ולחשוב שיש יתרון לפסוקי הדיברות על יתר פסוקי התורה, ועצם המחשבה שיש בתורה פסוקים חשובים יותר וחשובים פחות, היא קלקול האמונה בתורה.
מאידך, רבים מהאחרונים ציינו מנהג זה כדבר ראוי. ויש מהפוסקים שהורה כי בזמננו מותר לעמוד, כיון שכולם יודעים שאין זה אלא כזכר למעמד הר סיני, וגם ישנם פסוקים אחרים בתורה שנוהגים במקומות רבים לעמוד בעת קריאתם. אולם, יש שהורה לנהוג כדעת הרמב"ם, והוסיף כי אף המתפלל במקום שבו נוהגים לעמוד, אינו רשאי לעמוד.
[ביאורים ומוספים דרשו תצד, 11]
מי שישן ביום והיה ער במשך כל הלילה – האם יברך למחרת את ברכות התורה?
על פי פסקי המשנה ברורה, אדם שלא ישן כלל במשך הלילה, יברך בבוקר את ברכת 'על נטילת ידים' לאחר עשיית צרכיו, יחד עם ברכת 'אשר יצר', וכן את שאר ברכות השחר מ'אשר נתן לשכוי בינה' עד 'הנותן ליעף כח'; אך לא יברך את ברכות 'אלקי נשמה', 'המעביר שינה', ברכה על 'טלית קטן' שלבש במשך הלילה, וברכות התורה, משום שלגביהן נחלקו הפוסקים אם הוא מחויב בהן.
ואף במקרה שישן ביום שלפני לילה זה במשך מחצית השעה ויותר – נחלקו המשנה ברורה והחזון איש האם יברך את ברכות התורה.
ומאחר ויש פוסקים הסוברים שהוא מחויב בכל הברכות הנ"ל, עליו לצאת ידי חובתו בשמיעה מפי אחֵר. ואם הוא מברך על 'טלית גדול', יכול 'לפטור' בברכתו את הטלית קטן.
ולדעת פוסקים רבים, אם כשעלה השחר הוא באמצע לימודו, ואין באפשרותו אז לשמוע ברכות התורה מפי אחר, רשאי להמשיך וללמוד עד שיזדמן לו לשמוע את הברכות; ויש חולקים.
[משנ"ב תצד, א; ביאורים ומוספים דרשו, 7-8; וראה עוד שם]