טלטלות רבות עברתי בענייני פרנסתי עד שמצאתי לי מקום עבודה, תפור לפי מידותיי, בקונדיטוריה המקומית. אמנם אין עבורי עבודה יום יומית, אך ברוב השבוע יש לי עבודה, מה שמספק את מטה לחמי ברוך ה'.
אלא שיש שם ישמעאלי אחד העונה לשם אחמד, שלא כל כך מצא חן בעיניו עצם הימצאותי בחנות, מכיוון שהוא הרגיש מאוים על ידי, כאילו היינו בתחרות מי יותר מקצועי וכו'. עצם התחרות הנסתרת לכבוש את תשומת ליבו של בעל הבית על עבודתו המקצועית – זה מבחינתי בסדר גמור, אלא שמה שהטריד אותי היו הניסיונות שלו להכפיש את שמי בעיני בעל הבית בצורה לא יפה, כאשר לא תמיד אפשר להוכיח כי מדובר בשקר ותרמית, ובפרט שלא כל פעם אני יכול לדעת שהוא הלך והכפיש את שמי שוב ושוב…
בראותי כי בעל הבית נוטה להאמין לו (ובפרט שהוא רגיל אליו שנים רבות) ביקשתי מהבורא שייחלץ לעזרתי. למחרת היה לנו אירוע ברמה מאוד גבוהה שהתכוננו אליו זמן רב באיכות ודיוק מושלם כדרישת הלקוח. באותו יום הניף אותו אחמד את הסכין לחתוך פטיפור, והסכין החדה חתכה את הבשר בכף ידו חתך עמוק מאוד. פינו אותו במיידי לקבלת טיפול רפואי ואני נשארתי לבדי להכין ולערוך את ההזמנה.
כמובן שלמחרת היום נכנסתי לכל השעות, מה שנמשך שבוע שלם, שבעל הבית היה בהלם לראות שמי שמחזיק את העסק בחן ובכבוד, זה אני, וברמה הגבוהה ביותר. הסתבר לו שאני הייתי מכין ואת הכבוד לקח אחמד לעצמו…
הסיפור עדיין לא נגמר. אחרי שבוע שאחמד לא הגיע בעקבות החתך שלו עם התפרים, הוא התקשר לדווח שהוא לא חש בטוב ואני עבדתי שעות נוספות אך באווירה נעימה באופן שכיף לעבוד. כעבור יומיים התברר שהוא חלה בקורונה, מה שנתן לי עוד עשרה ימים של שקט ויחסים טובים עם בעל הבית, שפתאום שם לב איזה נכס יש לו ביד, ולא כפי שאחמד ניגן לו באוזן נגדי מבלי שידעתי בכלל.
עכשיו שבעל הבית ראה שיש לו עובד מסור ומקצועי, כבר האציל לי סמכויות והיטיב את שכרי ונתן לי שעות נוספות לעבוד, מה שהקל עלי מאוד לקיום משפחתי.
חשוב לציין שהעובד הזה במשך כל שנות עבודתו מעולם לא נחתך, מעולם לא לקח חופש כדי שלא לאבד שליטה על הנעשה, והנה בתפילה קצרה אך מעומק הלב סידר הבורא חתך וקורונה, ונתן מספיק זמן לבעל הבית להפנים ולהבין מה שיש לו ביד… בתודה לבורא עולם על כל חסדיו.
('טיב הקהילה')