הרב צבי וינברג
"וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְֹרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְֹרָאֵל" (במדבר ג', י"ב)
כתב ה"חזקוני" טעם חדש מדוע בכור נוטל בירושה פי שנים: "שהבכורים לא היו ראויים לנחלה כדי שלא יהא להם עסק בדבר אחר אלא רק בעבודת הקב"ה, ויהיו זריזים ומלומדים בה, ומשנלקחו הלויים במקומן צוה הקב"ה שלא תנתן ללויים נחלה, אך המעשרות ינתנו להם, ולפיכך נוטל הבכור פי שנים חלקו הראוי לו וחלק הראוי ללוי", ע"כ.
והרמב"ם ב"מורה נבוכים" (ח"ג פ' מב) כתב שיבכר הגדול שבבניו, מפני שאהבתו קודמת.
ובמשך חכמה (שמות ד,כב) כתב שהטעם שבן בכור נוטל פי שנים, משום שהוא עשה אותו אב. ובהערות יד לחכמה (שם על המשך חכמה) הביא מס' "כתבי אבא מארי" (להגרש"ד ואלקין זצ"ל) שהקשה ע"ז, שהלא גם בת תחילה עושה אותו לאב ולכן גם לה היה שייך איזה יפוי כח לפי סברא זו, ועי"ש מש"כ בזה.
(קב ונקי)