הרב צבי וינברג
"וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (בראשית כ"ז, א')
בספר 'טעמי המנהגים ומקורי הדינים' (ליקוטים אות קמ"ד), מביא להקשות בשם ספר 'תורת השם' (פ' לך לך), איך קוראין חז"ל לעיוור "סגי נהור" ואפילו בשביל לישנא מעליא, הא הוי דיבור שקר?
ומבאר, שהכוונה הוא על פי מה שכתב הזוהר (תזריע מז:), שיש "יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך" כי מן הסכלות ממש באה תועלת לחכמה, דאלמלא לא היה נמצא השטות בעולם לא היתה נודעת החכמה, וכן כאן שע"י העיוור "סגי" מתרבה מתגדל בחשיבות ה"נהור" הראיה.
ועיין בספר 'מחזה עיניים' (למגיד מבריסק רבי אליקים געציל לוויטן זצ"ל מחזה ט' בביאור גיא חיזיון אות ב'), שמקשה מדוע חז"ל אינם קוראים לחיגר "סגי רהיט (רץ)" ולאילם "סגי דיבור" ולחרש "סגי שומע". וביאר, שיש מעלה מיוחדת לעיוור, שהוא לא רואה בעולם הזה כל דבר תאוה וטומאה, ולא מזיק בעין רעה, ולכן שכרו שתחזינה עיניו בזיו השכינה בעולם הבא והוא "סגי נהור" – "מאור עיניים" לעולם הבא.
(קב ונקי)