הרה"ק המפורסם רשכבה"ג רבי אהרן קדוש ה' מבעלזא זצוק"ל ניצל כידוע יחידי מכל משפחתו הענפה בנסים נפלאים מגיא התופת, הוא עלה לשכון כבוד בארץ הקודש וקנה לו נחלה בעיר 'תל אביב' יצ"ו, שהיתה באותם ימים מלאה חכמים וסופרים והרבה צדיקים קבעו משכנם בה.
באחת השנים קרא הצדיק לאחד מן הבחורים המשמשים העומדים לשרת לפניו בקודש, והטיל עליו משימה עלומה… "ברצוני", פתח הצדיק, "לשתול כאן בחצר הבית גינת נוי נאה, היא אינה צריכה להיות גינה גדולה, מספיק לי גינה קטנה עם ערוגת צמחי פרי ופרחי נוי מהודרים, כשאר הערוגות היפות שבארץ הקודש".
המשמש, שכבר היה רגיל גם במשימות מסתוריות שונות, לא שאל שאלות רבות, ולאחר התייעצות עם הגבאים האחראים על מעון הקודש, הוזמן 'גנן' מומחה אשר ייעץ על פי תנאי המקום איזה מין גינה ניתן לשתול בחצר, ואף המליץ על הזרעים ועצי פרי ופרחי נוי הראויים לצמוח יפה באותה חלקת שדה.
תיכף יצא הבחור המשמש למשימת הקודש שהוטלה עליו, קנה מעדר ואת חפירה, דלי ומגרפה ושאר כל הכלים הנצרכים לעבודת הקרקע, וכן את הזרעים הנצרכים לזריעת הקרקע, ואת שאר כל החומרים, ולאחר שהיה הכל מן המוכן בידו נכנס אל הרבי והודיעו שהנה יש בידו את כל הנצרך לגינה כפקודת קדשו.
שמח הרבי מאוד, וביקשו אם יוכל הוא לשאת בתפקיד האחראי על הגינה שלו. הבחור נענה בשמחה וקיבל עליו את מלאכת השדה לעשות רצון צדיק. תיכף יצא האיש לפעלו ולעבודתו, הוא עיבד את הקרקע, שתל את הזרעים והפרחים, זיבל והשקה, ודאג במסירות לכל גידולי הגינה של הרבי.
הרבי הק' מצידו היה מתעניין אצלו תדיר כיצד הוא פועל ועושה במלאכת השדה, ואם הכל נעשה למישרין, והבחור מצידו היה מדווח מפעם לפעם על מצב הגינה, ומתייעץ ושואל בכל שאלה שהתעוררה ובבחירת סוגי הצמחים והפרחים שיישתלו בגינה.
הדבר היה לפלא, מה לו לצדיק, שראשו ורובו וכל כולו נתונים למלאכת שמים, עם עבודות קרקע של אנשי השדה ושל חקלאים? אך הם כבר הורגלו לתפקידים ומשימות לא מובנות, שפעמים רבות לאחר זמן התברר רצון הצדיק והובנה כוונתו למפרע.
אותה שנה היתה שנת ערב שמיטה, והנה בהגיע חודש אלול, בשלושים יום שלפני השנה השביעית, קרא הרבי לאותו משמש וביקשו להביא אליו את כל כלי העבודה השייכים לגינה, את כל הכלים כולם בלי יוצא מן הכלל! אץ רץ המשמש אל הגינה הקטנה, הוציא את כל כלי העבודה, עטפם וארזם יפה, והביאם אל הצדיק.
תיכף כשראה הרבי את כלי העבודה ביד המשמש, קם בהתלהבות ממקום קדשו נטל את חבילת הכלים וניגש עמהם אל הארון שבפינת החדר, תחב את כל החבילה פנימה והניחה באחת הפינות הפנימיות שבמעמקי הארון. לאחר מכן חזר והתיישב על כיסא קדשו, וכשחיוך של שמחה נסוך על פניו פנה אל המשמש ואמר:
"עתה תבין את כוונתי. כאשר זיכני הבורא ב"ה ברוב רחמיו להתגורר כאן בארץ הקודש, ברצוני לקיים בה את מצות השמיטה כראוי, לשם כך ביקשתי ממך לשתול את הגינה הנאה הזו, לעבדה ולשמרה כל שנה השישית, לגדל בה את כל הנטיעות הפרחים והצמחים. והנה עתה בפרוש עלינו השנה השביעית, יהיה גם לנו חלקת אדמה ונוכל לקיים את המצווה בהידור, להשבית את כל מלאכות הקרקע, להפקיר את השדה, ולהימנות עם 'גיבורי כוח עושי דברו'!
"וכדאיתא במדרש (ריש ויקרא רבה א,א): 'גבורי כח עושי דברו (תהלים קג, כ) –במה הכתוב מדבר, א"ר יצחק בשומרי שביעית הכתוב מדבר. בנוהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום אחד, לשבת אחת, לחודש אחד, שמא לשאר ימות השנה. ודין חמי חקליה ביירה כרמיה ביירה [רואה את שדהו בור, ואת כרמו בור] ויהבי ארנונא ושתיק [ועוד משלם מס על הקרקע, ובכל זאת שותק], יש לך גיבור גדול מזה?'".
(טיב הקהילה)