הרה"ג יהודה שלב שליט"א, מח"ס לב המועדים'
הרואה הקשת אומר: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם זוכר הברית [ו]נאמן בבריתו וקיים במאמרו" (טושו"ע רכט א).
קשת בענן: הקב"ה נשבע לנח אחר המבול, שיותר לא יהיה מבול לשחת את הארץ וכרת על זה ברית, ונתן סימן שמראה הקשת בענן יהיה במקום המבול.
ברכה בשם ומלכות: בטור ובשו"ע (רכ"ט, א') מובא לברך ברכת הקשת בשם ומלכות, וכן כתב הכנסת הגדולה (שם), שיש לברך בשם ומלכות וכן נפסק.
היערות דבש ועוד, הקשו מדוע מברכים על ראיית הקשת, הרי הוא עניין טבעי הנוצר מלהט השמש המכה בעננים ביום הגשם, כמו השם צלוחית מלאה מים מול קרני השמש, ומדוע תקנו לברך ברכה בראיה זו, ומה הכוונה שהקשת היא אות ברית?
וביאר [על פי הזוהר] שיש ב' סוגי קשתות, אחת קשת שיש בה הרבה גוונים וזה דבר טבעי, הקשת השנייה שהיא זכר לברית מראה תכלת לגמרי, והטעם שהמראה כתכלת: לפי שהתכלת מלשון כליה ר"ל, והתכלת מראה שנתחייבו כביכול ישראל כליה.
והוסיף שצריך לימוד והבחנה בין ב' סוגי הקשתות, שהקשת המזכרת הברית באה לעורר בתשובה ולחדול מרע. ולפ"ז לעניין ברכה אין לברך על הקשת הנראית לפנינו בגווניה, שהרי לא נאמר על זה "זוכר הברית" (יערות דבש ח"א דרוש יב).
יש שכתבו שלדבריו יש לברך בלא שם ומלכות (בן איש חי פרשת עקב אות י"ז) והוסיף שאין דבריו הנדרשים בדרש כדאין לעקור מנהג ישראל תורה, שנהגו לברך בשם ומלכות.
טעם אחר: הקשת המדוברת היא קשת שבאה ונעלמת מיד, אבל הקשת שנמצאת הרבה זמן איננה הקשת של הברית (עמק ברכה נח ט יד ד"ה ונראה).
טעם אחר: שהקשת לא היתה נראית אם היינו זכאים, כי א"א לטבע הקשת אלא כשיורד המטר ביום והחמה זורחת ואילו היינו זכאים לא היה יורד מטר אלא בלילה, בשעה שבני אדם בביתם כמו בליל שבת (רמ"א תורת העולה ח ב פרק ד).
טעם אחר: כיון שהקב"ה ידע מראש מעשיהם ופורענותם של בני אדם, לכן ברא הקב"ה עוד מששת ימי בראשית את הטבע שתהיה קשת בהשתקפות על המים (של"ה תורה שבכתב פרשת נח אות ה' בהג"ה).
ביאור ברכת "זוכר הברית"
הברית שכרת הקב"ה עם נח שלא יבוא עוד מבול לעולם, כמו שנאמר (בראשית ט' י"ב-ט"ו): "ויאמר אלקים… זאת אות הברית את קשתי נתתי בענן". "וקיים במאמרו"- אפילו שלא היתה ברית, כיון שאמר בדיבור שלא יהיה מבול לשחת הארץ, ברוך הוא שמקיים מאמרו (משנ"ב רכט ס"ק ד בשם אבודרהם).
הטעם שמברך ב' ברכות: "זוכר הברית" "ונאמן בבריתו"
לפי שנחלקו בגמרא (ברכות נט, א) מאי מברך? יש אומרים שיברך "זוכר הברית", תנא רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברקאי אומר, שמברך "נאמן בבריתו וקיים במאמרו", אמר ר' פפא הילכך נימרינהו לתרוויהו "זוכר הברית" "ונאמן בבריתו" (בח רכט א).
הטעם שאין מברכים "עושה מעשה בראשית", אף שהקשת נבראה ביום שישי מימי בראשית בין השמשות (אבות פרק משנה ו): כיון שהיראותה בעולם נתחדשה בזמן נח, כשהקריב קרבנות לאחר שיצא מהתיבה, וקודם לכן לא הייתה נראית הקשת.
חיוב ברכה זו: אף אם יודע שיש קשת אין חיוב ללכת לראות הקשת כדי לברך, וכל שכן כשנמצא באמצע התפילה או באמצע לימוד תורה (מקור חיים לבעל חוות יאיר בקיצור הלכות רכט), והטעם: משום שברכת הקשת היא מברכות הראיה שאין חיוב לצאת ולראותן כדי להתחייב לברך.
צורת הברכה להביט בה מעט קודם הברכה, וכן כתב בשו"ע (רכט א): "רואה ומברך", והטעם שכתוב לשון 'ראיה' ולא שיביט בה: לפי שאמרינן בחגיגה (טז, א) המביט בקשת עיניו כהותו, לכן רואה אותה ומברך (משנ"ב רכט ס"ק ה).
עמידה בברכה: יש אומרים שאין צריך לעמוד בברכה זו, ככל ברכות השבח שרשאי לברך בישיבה [חוץ מברכת הלבנה] (אבודרהם דיני ברכת השחר), ויש שאומרים שראוי להדר ולעמוד כשמברך על הקשת, לחשיבות הברכה (עיין תשובות והנהגות ח"ג עו).
שיעור ראיית הקשת לברכה: יש אומרים שאין לברך אלא א"כ רואה את הקשת כחצי גורן עגולה, הטעם: מפני שהקשת שהראה הקב"ה לנח היתה עגולה כחצי גורן, ורק על כמותה אפשר לברך (פירוש תוספת חכמים ברכות פרק ט משנה ב ד"ה הרואה), אבל כשרואה קצת אינו מברך עם שם ומלכות (תשובות והנהגות ח"ג סימן עז). ויש אומרים שמברך אף אם רואה רק חלק מהקשת, והטעם: לפי שברכה זו אינה הודאה לה' על עצם ראיית הקשת, אלא הודאה לקב"ה על זכירת הברית שכרת עם נח ובניו, לבלתי הביא עוד מבול על הארץ, וגם בראיה חלקית של הקשת יש להודות בכך (ברכת ה' פרק ד לה).
לא ברך בשעת ראיה ראשונה, מיד כשראה את הקשת, יכול לברך כל זמן שהקשת נראית, ויראה אותה בחטף קודם הברכה ויברך.
ברכת הקשת מברך רק פעם אחת ביום כדין רעמים וברקים, אא"כ נתפזרו העבים ושוב התקדרו השמים ונראית הקשת, שאז מברך שוב (ברכת הבית שער כט יט).
ברכה בתוך ל' יום: אם ראה את הקשת שוב בתוך ל' יום חוזר ומברך, והטעם: לפי שלא צריך ל' יום אלא בדבר שמברך על אותו דבר גופו, כגון הרואה את הים הגדול ושוב חוזר ורואהו אבל הקשת שרואה ביום זה אינה הקשת שרואה ביום המחרת, והווי דומיא דברקים ורעמים (משנ"ב רכט ס"ק ב, מחזיק ברכה רכט).
הסתכלות בקשת
אסור להסתכל בקשת הרבה (טור רכט א), בשו"ע (שם) כתב שאסור להסתכל בה ביותר, הגמרא בחגיגה (טז, א) אומרת: "המסתכל בקשת ראוי שלא יבוא לעולם, והטעם: לפי שלא חס על כבוד קונו, שהמסתכל מהרהר בלבו שכביכול יש איזה דמות לבורא, לפי שהקשת בדמות נראה כבוד ה'" (הערוך ערך קשת). עוד מובא כי "המסתכל בה ביותר עיניו כהות" (חגיגה טז, א באר היטב רכט ב בשם השל"ה).
יש אומרים שאין לומר לחברו שיש קשת, והטעם: דהווי מוציא דיבה, כיון שכשיש קשת הוא סימן קללה, שרוצה הקב"ה להביא מבול לעולם (משנ"ב רכט ס"ק א בשם חיי אדם כלל ס"ג ס"ד).
ויש אומרים דטוב ונכון שיספר לחבריו שנראית הקשת, והטעם: כדי שיראו אותה גם הם, ויתעורר לבם לתשובה אמתית, ועל ידי זה גם הם יתנו תודה וברכה לקב"ה, שזוכר את ברית הקשת שכרת עם נח (ספר ברית כהונה או"ח מערכת ק ערך קשת סעיף ג, עיין ספר חסידים).