פסחים מא
מדוע לא נאמר חיים ומוות ביד הלשון?
לתוך החרוסת
הרה"צ רבי אלימלך בידרמן הביא בדבריו שגם אם אדם כבר דיבר מה שאינו ראוי לדבר, עדיין איננו מאוחר, כי בכל עת יש בידו לתקן את אשר עיוות. בהגדה של פסח עם פירושו של הבן איש חי, מובא מעשה באיש שהיה לו נער משרת ונקרא בשם ׳ברוך מרדכי הירש׳. בערב פסח כשכבר כל ביתו של בעל הבית היה מוכן ומצוחצח לקראת ליל הסדר. נוכח בעל הבית שעדיין לא הכינו את החרוסת, וע"כ שלח את משרתו אל השוק להביא לו תמרים ואגוזים ושאר דברים הנצרכים לחרוסת. אבל אותו ברוך מרדכי 'שליימזל' היה וכמעט שלא שקעה החמה נזכר הלה לבוא הביתה, אמר לו הבעל הבית מתוך כעס גדול: בהמה, בהמה. אף המשרת לא נשאר חייב־ והחזיר לו תשובה: אתה.. אתה…
הבעל הבית שהבין שלא נהג כשורה בבזותו כל כך את המשרת, רצה להמתיק את דינו, הצדיק את עצמו. ואמר לו כוונתי הייתה לשאול אותך בראשי תיבות של תיבת בהמה: ברוך הירש מה הבאת. אמר לו המשרת אף אני כמותך כיוונתי לענות לך בראשי תיבות של תיבת אתה – ׳אגוזים תמרים הבאתי׳, לעשות מהם חרוסת. ובזה מתיישב לשון הקרא (משלי יח כא) מוות וחיים ביד הלשון׳, תמוה קצת מדוע לא התחיל ב'חיים' ורק במות, אלא שבא לומר, אף אם כבר דיברת רע המרומז במות. עדיין יש בידך לתקן להפכו ל'חיים' בהמתקת דבר כל שהוא.
(באר הפרשה)