הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
עובדה ראשונה: כשבועיים לפני פטירתו של מו"ר הגרש"מ דיסקין זצ"ל, מראשי ישיבת 'קול תורה' ובעל 'משאת המלך', הגעתי לבקרו בבית החולים. הגרש"מ זצ"ל, שידע שלפי דרך הטבע ימיו ספורים, הכין את עצמו ל'שם'. הוא קיבל אותנו בלבביות הידועה שלו והתחיל לדבר בלימוד, מתחילת הביקור ועד סופו. כשעזבנו, הגיע לבקרו תלמיד חכם נכבד והגרש"מ פתח איתו מיד בקושיה על הרמב"ם. בישיבה סיפרו שהגרש"מ דיבר עם כל משלחת של בחורים שבאו לבקרו, רק שניות ספורות על מצבו והרגשתו, ומיד לאחר שאלת נימוסין אחת או שתיים, הוא מיד החל 'לדבר בלימוד', להקשות ולתרץ, לפלפל ולהעלות סברות. כולם הרגישו שהוא מבין שאלו ימיו האחרונים בעולם הזה, ומשכך, חבל לו על כל רגע. הוא ניצל כל דקה ללימוד.
עובדה שניה: לפני שנים, הגעתי לבקר בבית החולים יהודי מבוגר, ששכב על ערש דווי. סביב מיטתו נחו להם עיתונים חרדיים שונים, וכיון שהיה זה בעיצומה של מערכת בחירות, הוא נאם לי על מועמד פלוני, כמה הוא מועמד מוצלח. יצאתי מהחדר והתנשפתי בצער. היהודי יודע שהוא עומד בימיו האחרונים, וזה מה שיש לו לדבר עכשיו? לפטפט על המועמדות של אותו עסקן? מאז, בכל פעם ששמו של אותו נציג חרדי מוזכר, אני נזכר בכאב באותו יהודי, שנפטר כעבור מספר ימים, ועל כך שבימיו האחרונים, הוא מצא לעצמו זמן לפטפט במרץ רב על אותו הנציג…
●●●
קראתי פעם בספר חיזוק של מחבר בן-דורנו, את הרעיון הבא: ליצר הרע היה ידיד שבא לבקר בביתו, ומצא ידיד זה שכל רהיטיו של היצר הרע מסתכמים במזגן גדול ובמעיל פרווה גדול. שאלו ידידו: "למה משמשים לך שני החפצים הללו? היכן שאר החפצים המקובלים בכל בית?" ענהו היצר הרע: "אלו הם כלי עבודתי. במלבוש הפרווה אני מכסה את ידידי בימי החורף בשינה של שחרית, כדי לחמם את גופם. תערב להם שכיבתם במיטה החמה, ויתעצלו לקום לתפילה וללמוד תורה בבוקר השכם, ואילו המזגן מקל ומנעים את שנתם בימי הקיץ החמים, ובכך הם יתעצלו מלקום בבוקר. כך אני הופך אותם לעצלנים"…
זהו הרעיון הנפלא, והרשו לי להוסיף עליו, שאחת לכמה שנים מצרף היצר הרע, דווקא בימי הרחמים והסליחות, כלי מלחמה נוסף: את מערכת הבחירות.
הבחירות לרשויות המקומיות נערכות בכל פעם בסביבות חודש חשוון, כאשר הזמן האחרון להגשת הרשימות חל באזור אלול-תשרי. השנה, אם מועמד רוצה להתמודד בעיר אחרת, הוא יצטרך להעביר את כתובתו עד צום גדליה, בעוד שהתאריך האחרון להגשת הרשימות לעיריות, הוא בעיצומו של חודש תשרי. טוב יעשו כל הנציגים החרדים, אם יחוקקו חוק המעביר את התאריכים הללו לזמנים אחרים, רק לא בחדשי אלול ותשרי. לכל דבר יש את הזמן שלו. לא כעת.
כולנו נמצאים כעת לפני משפט של חיים ומוות. משפט גורלי על כל עתידנו ועתיד נשותינו ועוללינו, הורינו ובני משפחתנו. כולנו יודעים את זה בידיעה ברורה. אם כך, איזה אדם שפוי יבזבז את זמנו, בימים כה גורליים, לדון ולפטפט במועמד פלוני ורשימה אלמונית??
ההחלטות על הרשימות והמועמדים בכל עיר ועיר, נקבעים על ידי גדולי ומאורי הדור שליט"א. עיני העדה שליט"א. שומעים את דעותיהם של הנציגים והעסקנים הנאמנים, דנים ברוחב דעתם, ממנים אנשים מטעמם לבדוק ולהחליט, ואנו, האנשים הפשוטים, נאמנים לרבותינו, יודעים שכל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל, ומצביעים לפי ה'קול קורא' המתפרסם לפני מועד הבחירות. רק מתי מעט אנשים מוסמכים ורציניים עוסקים למעשה בנושא, ואילו כל השאר סתם כך מפטפטים עצמם לדעת, מכלים את הזמן הנחוץ ביותר בשנה, בשיחות הבל וריק, מהכא להתם ומהתם להכא. מה יוצא מזה? ודווקא עכשיו, לפני ראש השנה ויום כיפור?
כאשר רבותינו יקראו אותנו אל הדגל, לפעול ולהפעיל – הרי נעשה זאת בחפץ לב. במקומות בהם נדרש רק להצביע ביום הבחירות עצמו – נשמח לקיים את רצונם הטהור. כל יתר הדשדושים ושיחות החולין, האמוציות והרוגז, הכעס והלשון הרע והרכילות המלווים, הם עצת היצר, שיודע לפני איזו מערכה אמיתית עומד בראש השנה. אם בכל מערכת בחירות אין יתרון לבעל הלשון, הרי שבזמנים כה נעלים, כה חיוניים להצלחתנו ברוח ובגשם, על אחת כמה וכמה.
לא נוכל לשנות את כל העולם. מערכת בחירות גוררת מטבעה התפרצות של יצרים שונים ומשונים, ורבים מהצעירים נשאבים לתוך חדשותיה ופרשנויותיה. אך לפחות נוכל לשנות את עצמנו. אם כל קוראי הטור הזה יחליטו בקבלה נחושה, שעד מוצאי יום כיפור הם לא מדברים שום פוליטיקה, מתעסקים רק בהמלכת הקב"ה, בתשובה ותפילה וצדקה, הרי שמטבע הדברים, החיזוק הזה יתפשט לעוד ועוד מעגלים של יראים ושלמים.
כך יקבע הקב"ה בראש השנה הקרוב את גזר דין כל מערכת הבחירות, לטובה ולברכה, להצבת מועמדים ראויים, שלוחי דרבנן, בכל עיר ועיר, לחיזוק והעמדת הדת על תילה. וכן, כולנו כמיהה והשתוקקות שמלך המשפט יבחר במלך המשיח, יעביר ממשלת זדון מן הארץ וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, בקרוב.
(מתוך: נקודה למחשבה יתד נאמן- יום ד' י"ח אלול תשע"ח)