"והקרב והכרעיים ירחץ במים" (ויקרא א', י"ג)
"…ולא נראה זבוב בבית המטבחים" (אבות ה)
הסיפור דלהלן מובא בספר 'נדר בשנחאי' המתאר את קורותיו של הרב שלמה בורשטיין זצ"ל, מבחירי ישיבת מיר באירופה.
סיפור מרתק, ממנו אפשר ללמוד שלפעמים גם אדם שאינו מוגדר כתלמיד חכם אבל עושה את פעולותיו לשם שמים, יש בכוחו לשנות את טבע-הבריאה.
הספר נכתב באופן מרתק במיוחד, ויש בו תיאורים מפעימים ואותנטיים על מעשיהם והנהגותיהם של גדולי ראש הישיבות בתקופה הנוראה של שואת אירופה. בכמה מפרקי הספר מתוארת התקופה בה למד הרב בורשטיין בישיבת ברנוביץ' בראשות מרן הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד.
הרב בורשטיין מספר שאחד האישים הבולטים בישיבה היה יהודי בשם ר' חייקל, שדאג מדי יום ביומו להביא אוכל לבני הישיבה, כדי שיהיה להם כוח ללמוד. ר' חייקל זה היה משכים מדי בוקר ומתדפק על דלתי המאפיות השונות בברנוביץ', ומבקש מבעלי המקום שיתרמו כמה לחמים ודברי מאפה עבור בני הישיבה.
הוא עשה זאת בשמחה מרובה, וכשהגיע למאפיות ושטח את בקשתו-תחינתו בעניין הלחמים, עשה זאת בניגון מיוחד, ובעלי המאפיות אכן נעתרו לדבריו, והניחו בסלו לחמים שהועברו מיד לחדר האוכל של הישיבה.
לאחר מכן היה עובר בין האטליזים של העיר, ומבקש שיתנו לו בשר להאכיל את בני הישיבה. ואכן, מדי יום, הצליח להאכיל את בני הישיבה בברנוביץ' ולהשביע את נפשם, ואלה ישבו ולמדו בהתמדה עצומה.
כמו כן, היה מסדר 'ימים' לבחורים החדשים שהתקבלו לישיבה, ודאג שכל תלמיד חדש יסודר על הצד הטוב ביותר.
רבי אלחנן הי"ד, גאון ישראל וקודשו, העריך מאוד את כל מה שעושה ר' חייקל עבור בני הישיבה, ופעם אמר לו שברצונו להעניק לו מתנה יפה ומכובדת בעבור הסיוע הרב שהוא מגיש לישיבה.
והנה, כששאל אותו ר' אלחנן מה הוא רוצה לקבל, השיב ר' חייקל ואמר, שאף פעם לא חשב לקבל משהו, ומעולם לא עשה את מעשיו על מנת לקבל פרס, אבל אם בכל אופן שואלים אותי מה אני רוצה לקבל, הייתי מבקש שראש הישיבה יגיד פעם אחת בשבוע את שיעורו הקבוע בין כתלי ביתי.
יצוין שכתלי ביתו של ר' חייקל זה, שימשו כבר כחדר האוכל של בני הישיבה המבוגרים (בוועד חמישי וששי), כשאחד החדרים הועמד לרשות בני הישיבה, בסעודותיהם. עתה ביקש בעל-הבית שרבי אלחנן יאמר את שיעורו בין כתלי הבית, ונימק את בקשתו זו בכך ש'אם אני לא זכיתי להיות תלמיד חכם, וקול התורה לא נשמע בביתי, אזי לפחות הייתי מעוניין שפעם אחת בשבוע יישמע קול התורה על ידי ראש הישיבה'.
ר' אלחנן הסכים לבקשה זו, ואכן מדי שבוע אמר את שיעורו בביתו של ר' חייקל. הרב בורשטיין מעיד שלמרות שלא הבין את דבריו של ר' אלחנן, ישב ר' חייקל במשך כל השיעור בפה פעור, והיה מרותק לדבריו של ראש הישיבה.
אחת התופעות הייחודיות שהתרחשו בביתו של ר' חייקל, ושעברה מפה-לאוזן בכל רחבי ברנוביץ', דיברה על כך שלמרות המאכלים המרובים שהגישו ר' חייקל ואשתו לבני הישיבה, בביתם הפרטי, לא נכנס זבוב אחד לחדר-האוכל. הייתה זו תופעה של פלא, כיוון שזבובים רבים עמדו בפתח החדר, וכאילו בקשו להיכנס פנימה, ולא נכנסו… משהו עצר אותם…
הרבה אנשים הגיעו כדי להתבונן בפלא-הפלאים הזה שנראה בביתו של ר' חייקל. גם הרב בורשטיין עצמו סיפר שכאשר התקבל לישיבה, והחל לאכול אף הוא בביתו של ר' חייקל, עמד נדהם למול התופעה שלא היה לה אח ורע באף מקום אחר. למאכלים שהוגשו היה ריח נעים וטוב, והזבובים אכן נמשכו אל הריחות, אבל נעצרו בפתחו של חדר האוכל, ולא נכנסו פנימה.
משהתבקש רבי אלחנן להתבטא בעניין, לא הגיב מאומה, רק אמר: 'אני מקווה שיתנו לי הזדמנות בעולם העליון פעם אחת להציץ אל ההיכל המובטח לר' חייקל"—
פעם, כאשר התבונן הרב בורשטיין בתופעת הזבובים, שחזרה על עצמה מדי יום ביומו, הבחין שהוא איננו לבד. בצדו השני של החלון עמד יהודי נוסף, בשם מר דרייצ'ין, שהיה עשיר גדול, והתפרסם גם בדעותיו הכפרניות. מר דרייצ'ין היה היחיד מבין יהודי ברנוביץ' שלא פקד את בית הכנסת אפילו ביום הכיפורים, ובימי היאהרצייט של הוריו לא אמר קדיש.
שמעה של התופעה המרתקת בדבר הזבובים, הגיע גם לאוזניו, והנה עכשיו הוא עומד כאן וצופה בהם. כיוון שהיה אפיקורס, והבין שהציבור מייחס את הסיבה שהזבובים נכנסים, בגלל הקדושה האופפות את הבית, בו מתגוררים בני זוג שמכבדים את התורה, ואוהבים אותה אהבת-נפש, ביקש דרייצ'ין 'להוכיח' שאין הדברים כך.
הרב בורשטיין סיפר שדרייצ'ין ניסה לדחוף את הזבובים בכוח אל תוך חדר האוכל שבו סעדו בני הישיבה… הוא נאבק ונלחם עם הזבובים, וניסה 'להפעיל עליהם כוח', ולהחדירם בעל-כרחם אל תוך החדר. אבל הזבובים לא צייתו לו כמובן…
לא עברו כמה ימים ובברנוביץ' חלפה שמועה שדרייצ'ין חזר בתשובה שלימה. מקורביו ובני ביתו סיפרו שהוא התבטא לאמר, שאם אדם כמו ר' חייקל שאינו ת"ח מסוגל לשנות את הטבע, הרי שהתורה הקדושה שניתנה לנו מסיני היא אכן קדושה וטהורה, ואני רוצה לחסות בצילה.
למדנו מכאן על כוחו הסגולי של כל יהודי באשר-הוא! הקב"ה דורש מן האדם למצות את כוחותיו, בתחומים שהוא שייך אליהם, ולא מעבר לזה. ואם הוא עושה את מה שמוטל עליו, בשמחה ובחיבה, ומתוך אהבת השי"ת, יכול הוא לזכות לדברים שלמעלה מגדר הטבע.
מתוך "קול ברמה" – גיליון 307,