רבינו הרבה לספר אודות הסבא קדישא עובדות והנהגות ששמע מעדים נאמנים, ובאחת הפעמים שהאריך לספר כמה וכמה עובדות, ואחד הנוכחים רמז שכבר הגיע זמן התפילה, אמר רבינו: אתם חושבים שאנו סתם מספרים כאן עובדות על הח"ח, דעו לכם שכל עובדה ומעשה זה לימוד לדרכי החיים והמשיך עוד לספר כהנה וכהנה.
רבינו אמר שלא זכה לראות את הח"ח, וכשנפטר הח"ח למד אז בבריסק, ורצה להגיע ללויה של הח"ח, אך לא היה לו מעות לנסיעה רגילה ברכבת, רק למשאית בלי גג, ואמו לא הסכימה שיסע כך.
אמר רבינו בדרשה: שמה שמרן החפץ חיים זצוק"ל זכה שספריו נתקבלו בכלל ישראל, באופן מיוחד מאוד, מה שלא הרבה זוכים לזה ובפרט ספרו 'משנה ברורה' אשר נתקבל בתור פוסק אחרון, ואיך זכה לכזו סייעתא דשמיא? התשובה לכך היא, לפי שעשה הכל עם נקיות רק לשם שמים, בלי שום פני' של נגיעות. וגם בהנהגת הדור א"א לתאר כמה הוא הציל את כלל ישראל, אמנם היו הרבה צדיקים, הרבה גאונים, אבל מי נתן את החותמת על כל כלל ישראל, רק מרן החפץ חיים זצוק"ל.
המלאכים מספרים
סיפר ראש ישיבת סלבודקא הגאון ר' מרדכי שולמן זצ"ל שבזמן מלחמת עולם הראשונה היה במינסק בסמוך לחפץ חיים באכסניא, והיה שומע את החפץ חיים אומר כל בוקר היום ניצחו הרוסים או שהיום הגרמנים ניצחו וכדו', ולמחרת נתפרסם בעיתון שכיוון את הדברים בדיוק. [הדגיש רבינו שהח"ח סיפר מה שהיה ולא מה שיהיה]. והיה לפלא בעיני הגר"מ שולמן איך שהח"ח יודע, עד שראה אח"כ בסידור אשי ישראל בברכת יוצר אור על התיבות ומשמיעים בקול דברי אלוקים חיים, שהמלאכים משמיעים זה לזה מה שקורה בעולם, והבין שהקדוש הח"ח זכה לשמוע מה שהמלאכים מספרים.
כן מצינו גם בספר חובות הלבבות (שער חשבון הנפש פ"ג) שכתב על הצדיק אשר יחיה בחשבון הנפש וז"ל, "ויהיה במדרגה העליונה ממדרגות החסידים ובמעלה הרמה ממעלות הצדיקים, ויראה מאין עין וישמע מבלי אזן וידבר בלי לשון וירגיש בענינים מבלתי חושים." והאריך רבינו שליט"א שמדרגה זו היה אצל הח"ח שעמל על שמירות הלשון ועמל ויגע בתורה בכל אבריו, והוסיף שנדמה לו שהחפץ חיים מימיו לא אמר מילתא דליצנות או גלייך ווערטיל… כדרך רובא דרובא דאינשי.
(מזקנים אתבונן ח"ג עמ' 97)
ההצלחה העצומה של הגאון ר' עקיבא איגר זצ"ל
רגיל רבינו זצוק"ל להביא את הדברים הנפלאים שהובא בספר מעדני שמואל וז"ל: יש כאן בנותן טעם למסור דברים גדולים בנושא זה מבעל החפץ חיים זצ"ל. כפי שידוע הגיע הח"ח לעת זקנותו לביקור בלודז' שבפולניה, שם התארח בביתו של הגביר הנדיב ר' סנדר דיסקין ע"ה. ר' סנדר הקים בעיר ישיבה לצעירים בשם תורת חסד, ובמשך תקופה החזיק את הישיבה מכספו, הוא ביקש מהח"ח שיבוא לישיבה תורת חסד וישמיע דברי חיזוק לפני התלמידים, נענה הח"ח לבקשתו והגיע לישיבה ואמר שם שיחה מעניינת, כפי שסיפרו לי שני עדי ראיה שנוכחו באותו מעמד, הרב דוד הערש זילברשטיין הממונה על מחלקת עירובין ברבנות ת"א שהיה בשעתו מנהל עסקיו של ר' סנדר, ור' יהושע לייב גלברט מפ"ת אחיינו של ר' סנדר, זכר כולם לברכה.
החפץ חיים פתח ואמר, זמן רב מנקרת במוחי שאלה – להגאון ר' עקיבא איגר זצ"ל היתה הצלחה יוצאת מהכלל בכל כתביו, הן בדרוש וחידוש הן בתשובותיו והן בהגהותיו לשו"ע. הדברים שהוא כותב ברורים ביותר ומאירים כספירים, כל מילה ומילה מדויקת, כל קושיא קשה כברזל, ולמה לא מצינו בשאר גדולי ישראל, הן בדורות שלפניו והן בדורות שלאחריו, הצלחה כזאת כל כך. השיב הח"ח, שאחרי מחשבה מעמיקה בעניין הגיע למסקנה, שמפני שבדורו של ר' עקיבא אייגר הרימה ההשכלה ראש, והרבה יהודים כשרים שהיו לומדי תורה ומקימי מצוות פרקו עול, ומאחר שמן השמים יורדת סיעתא דשמיא לדור כולו, ואותם פורקי עול לא ניצלו אותה, עמד ר' עקיבא אייגר וזכה בכל הסיעתא דשמיא, וזו היתה הצלחתו, כמאמרם ז"ל גמירי מן השמים מיהב יהבי משקל לא שקלי ]בתענית דף כ"ה א'], דהיינו שמן השמים נותנים אבל לא לוקחים בחזרה, וכאשר אדם גדול מתאמץ אז בכל כוחו לזכות בתורה יוכל לקבל כל מה שנועד לדור כולו. מעתה, פנה הח"ח לבני הישיבה, הרי בזמננו עתה, כאשר כ"כ הרבה יהודים פרקו עול תורה ומצוות מעל צווארם, אם אתם תעשו מאמץ כראוי תוכלו לגדול ולעלות ולהיות כר' עקיבא אייגר. עד כאן תוכן דבריו.
והוסיף רבינו זצוק"ל, דבדורנו מתעצמת השאלה למה לא צומחים כרעק"א, הרי כמה בני הישיבות יש ביחס לכלל ישראל, מעט שבמעט ,והיה אפשר לזכות להגיע לזה. אלא שלא עמלים בתורה מספיק, אם יעמלו יותר יגיעו רחוק רחוק.
(כאיל תערוג)
לרגל יומא דהילולא – של מרן הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל גאב"ד וראש ישיבת פונביז' שחל בשבוע שעבר כ' אלול תשכ"ט להלן שיחות של מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א על מה שסיפר לו הרב מפוניבז' זצ"ל על פגישתו עם החפץ חיים
שח רבינו זצוק"ל, סיפר לי הרב מפוניבז' זצ"ל שהיה אצל החפץ חיים לפני נסיעתו בפעם הראשונה בשביל ישיבתו למדינת הים ג' ימים מהשכם בבוקר עד חצות הלילה, משש בבוקר עד 12בלילה, וכל הזמן הוא דיבר רק עמו, וכל דבריו היו או על צרות כלל ישראל, או בעניין הגאולה העתידה, וכאשר היה מדבר מצרות הכלל היה בוכה בדמעות ממש, טפין גסין של דמעות, והתבטא "טרערן וויא באבעס", וכשהיה מדבר מהגאולה צהלו פניו מרוב שמחה, ואנחנו מדברים כמעט כל יום מהגאולה אבל בלי שום רושם וכן מהצרות ר"ל, אבל אצלו מה שדיבר הוא היה אז חי ומרגיש ממש. (ימלא פי תהלתך) והרב מפונביז' זצ"ל מסר לרבינו דברים נסתרים מהשיחה המופלאה של החפץ חיים, וכמוס הוא אצלו.
כאשר החפץ חיים סיים את השיחה, הרב מפונביז' ביקש לקבל ברכת פרידה. הח"ח התבטא 'האם אתה נוסע, והרי עדיין לא דברנו', הרב שאל: האם לא אסע? השיב הח"ח לא אמרתי שלא תיסע, רק אמרתי כי עדיין לא דברנו. והרב מפונביז' נפרד ממנו לשלום, טרם שנסע לכיוון עיר הנמל להפליג באוניה חלף והלך לבקר את בנו ר' אברהם שלמד אז במיר. בנו התאכסן בדירה בעיירת מיר, והיה שם בחור מהאכסניה שחלה, והרב נדבק ממנו, ושכב שם זמן מה בחוליו, והפסיד את הפלגת האוניה והנסיעה נדחתה
(מאחורי הפרגוד)
חבל על הכסף
כמו כן סיפר רבינו זצוק"ל בשם הרב מפוניבז', שכשראה פעם החפץ חיים את האברכים מכולל קדשים שותים קפה, אמר להם חבל על הכסף, אני אבקש מבתי שרה שתבשל קצת תפוחי אדמה, ולא תצטרכו לשתות קפה (והיה כוונתו בעיקר היות והאברכים עזבו את הבית לתקופה ארוכה, רצה שישלחו מה שיותר כסף לנשותיהם, ורצה לחסוך פרוטות אלו ג"כ, כדי שיהיה לנשים יותר כסף)
(פרי חיים)
עדיף ישיבה ללא רבנות
סיפר רבינו זצוק"ל ששח לו הגאון דפוניבז' ר' יוסף שלמה כהנמן זצ"ל שמרן החפץ חיים זצוק"ל הורה לו שעדיף שתהיה לו ישיבה ושלא יהיה רב, מאשר בהיפך היינו רב בלי ישיבה, ומדוע השיב כך החפץ חיים? כי רב יכול להפסיד ממעלתו ורוחניותו, ועם ישיבה הכל אחרת.
אך הוסיף דבכל ישיבה שתהיה, שיהיה לו בזה עוד מפעל חסד בנוסף, כיון דעולם חסד יבנה, וזה הסיבה לכך שהרב דפוניבז' זצ"ל ייסד את בתי אבות המפורסמים בצמוד לישיבתו הגדולה שבבני ברק.
(מאיר עיני ישראל ח"ב עמ' 95 מרשימות הגר"י סוקל שליט"א)
הסיבה שהרב לא ביטל את הקידוש לפני התקיעות
אמר רבינו זצוק"ל ששמע מהרב מפוניבז' זצ"ל שאמר שהיה מבטל את הקידוש שעושין לפני התקיעות בר"ה, רק היות שבאים להתפלל בישיבה גם ילדים מבתי אבות שהם יתומים עניים אינו רוצה לבטל
(פרי חיים 61)
יצא פונביז'
סיפר רבינו: בערוב ימיו של הרב זצ"ל כששב מניתוח בחו"ל, ביקשו להוציאו למרפסת הסמוכה למעונו, באגף השמאלי של ישיבת פונביז', הרב ישב על כסא נוח, ולידו היה רבי שמואל רוזובסקי, וגם אני נכנסתי, ולפתע הרב ז"ל פתח לומר בנימה של כאב: והרי החפץ חיים השקיע בי יותר מכל, וכל כך דיבר איתי, ומה יצא מזה? וכיון שנשמע בקולו הכאב, העזתי ואמרתי לו 'יצא פונביז', מיד נחה דעתו והפטיר – זה נכון. המשיך רבינו והסביר כי החפץ חיים נטע בו אהבת תורה עצומה, ובלא אהבת התורה העצומה הזו לא היה יכול להיווצר 'פונביז". החפץ חיים ידע שכוחותיו גדולים מאד, ובאמת חלק הכי גדול של התורה בארץ ישראל נזקף לזכותו.
(מאחורי הפרגוד)
מסירות לתורה
שאלו את רבינו, מדוע הרב מפונביז' הצליח כל כך, והשיב, מחמת שמסר את כולו לתורה, היו ימים שכל שעות היום התרוצץ בחו"ל למען הישיבה, ובלילה ישן בתחנת רכבת, היום, יודעים בעולם מקיומו של 'עולם הישיבות' אבל פעם הגבירים היו יותר מגושמים. היה גם מי שנתן לו פעם חצי דולר. היו לו ייסורים קשים ובזיונות. פעם הרב מפונביז' התבטא באוזני: כל השנה אני שנורר, ובירחי כלה אני ראש ישיבה… וסיפר הר"ש לורנץ ז"ל לרבינו שליט"א שבעצמו ראה שהרב יצא מחדרו של גביר ללא פרוטה, ואף מיאן לקבל אנשים נוספים לצדקה, הרב פגש בחוץ את ר"ש לורנץ ועימו מרן הגר"א קוטלר, נכנס הר"ש לורנץ שנית להשתדל לפחות עבורם: איך אתה לא מקבל אותם? וקבלם. ומדוע הצליח לדבר על לבו של אותו עשיר? כי ר"ש לורנץ היה חבר כנסת, ואת זה העשירים מבינים…
(כאיל תערוג)