הרב יהודה יעקבזון
בפרשת השבוע נאמר על יעקב ועשיו: "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים". ואמרו חכמינו ז"ל במדרש: "כל שלש עשרה שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר שלוש עשרה שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודה זרה. אמר רבי אלעזר, צריך אדם לטפל בבנו עד שלש עשרה שנה, מכאן ואילך צריך שיאמר 'ברוך שפטרני מעונשו של זה'".
לפי פשוטם של דברים, כוונת הברכה היא שעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן, שעליו מוטל לחנכו, ועתה נפטר מזה. אולם, יש שפירשו להיפך, שעד עכשיו הבן נענש בעוון האב, ומכאן ואילך אין הבן נענש בעוון אביו, והאב מברך על כך שבנו לא יענש יותר בסיבתו.
על פי מדרש זה כתבו הראשונים שבהגיע בנו של אדם לגיל שלש עשרה, צריך לברך בשם ובמלכות: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שפטרני מעונשו של זה"; וכן נהג המהרי"ל בהגיע בניו לגיל שלוש עשרה. ולדעת הרמ"א, כיון שהברכה לא הוזכרה בגמרא אין לברך בשם ובמלכות; אך יש אומרים שכיון שהברכה הוזכרה במדרש, וגם מהרי"ל עשה מעשה וברך בשם ובמלכות, יש לברך בשם ובמלכות. ויש מפוסקי זמננו שהורו לנהוג כדעת הרמ"א.
מי שיש לו בנים תאומים – יש אומרים שיברך על כל אחד בנפרד, ולא יברך על שניהם יחד, ואף אם מברך ללא שם ומלכות, כיון שמשנה מלשון הברכה שתיקנו חכמים. ויש אומרים שיברך ברכה אחת לשניהם ויאמר "מעונשם של אלו". ובנוגע לבת – הפוסקים כתבו טעמים שונים מדוע לא תיקנו לברך ברכה זו בהגיעהּ לגיל שתים עשרה.
ונהגו לברך ברכה זו בשעה שהנער משמש כש"ץ או כקורא בתורה בפעם הראשונה, כיון שאז נודע לרבים שהגיע לגיל שלש עשרה ונעשה גדול; ובזמננו נהגו לברך בשעה שעולה לתורה בפעם הראשונה, בשבת או בחול. ויש שכתב שאם לא ברך בפעם הראשונה, יכול לברך מתי שייזכר בכך.
ויש שכתב טעם נוסף לברך בשעת העליה לתורה – משום שברכה זו יש בה גם הודאה על הגיע הקטן לגיל שלש עשרה, ודומָה בכך לברכת 'הגומל' שמברכים אותה בשעת קריאת התורה כדי שתהא בפני עשרה; והוסיף כי לפי טעם זה ניתן לברך אף כשעלייתו הראשונה היא ב'מפטיר' – שהיא עליה הניתנת גם לקטן, ולא ניכר בכך שנעשה גדול – ויתֵרה מזו, אם עושים סעודת בר מצוה ויש בה עשרה, עדיף לברך בשעת הסעודה, כיון שהיא שעת עיקר השמחה על הגיעו לגיל שלש עשרה. וכעין זה הורה אחד מפוסקי זמננו – שאין חובה לברך דווקא בשעת העליה לתורה וניתן לברך גם בשעת סעודת הבר מצוה.
[שו"ע או"ח רכה, ב, משנ"ב ו-ח, ושעה"צ ז; ביאורים ומוספים דרשו, 10, 11, 19, 20 ו־22]