אחד מבניו של הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל סיפר אפיזודה מילדותו, שתוכחת מוסר בצידה. יהודי עני מרוד, שהיה ניכר עליו שהוא ירא שמים, היה נכנס מפעם לפעם לבקר בבית. אבא קיבל אותו בכובד ראש. עד היום אינני יודע מי הוא זה ואיזה הוא. היתה לו הדרת פנים.
היהודי קיבל מאמא מנת מרק חמה, ואז פנה אלי והחל לדבר דברי מוסר מעניינים. אבא בענוותנותו לא הפריע לו, אלא שמע יחד איתי, שתק וחייך באמצע פעם אחת. וכה היתה דרשתו של האורח:
"בוודאי אתה יודע, בחור יקר, את המשל בכלב שהזדמנו לו שתי 'סעודות חתונה' בבת אחת, האחת בעיירתו והשניה בעיירה הסמוכה. ביקש אותו זולל ליהנות משתי הסעודות כאחת. מה עשה? רץ תחילה אל העיירה הסמוכה, כי היה בטוח שאת הסעודה שבעירו לא יחמיץ. אך בהגיעו לשם התברר לו שאיחר את המועד, כבר לא נותרה אפילו עצם אחת לרפואה. מיד הפך את זנבו ורץ הביתה, אך גם שם כבר הייתה הסעודה קרובה לקיצה. הוא ניסה להידחק מבעד לדלת כדי לזכות לפחות באי אלו שיירי עצמות, אך מיד השגיחו בו המתארחים ולא הניחו לו, חבטו במקל על רגליו והוא ברח על נפשו כשהוא מיילל.
"תשמע בחור יקר. העולם חושבים שהם יכולים ליהנות משתי החתונות. יש בחורים שחושבים כך. כיצד ומה כוונתי? לעזוב את התורה אסור לו לבחור הישיבה, ואילו לעזוב את העולם – הוא גם חושב שאי אפשר לו. בארוחה דשנה הוא לא מזלזל, ובפרט כשהוא מתבל בה כמה מצוות… הרי בסעודה אחת אפשר לברך אולי עשר ברכות. גם מיטה טובה ומוצעת לישון עליה, אף היא דבר טוב ויפה, בפרט כאשר קורא קריאת שמע לפני השינה, ומברך אשר יצר לאחריה. סיגריה ריחנית גם היא לא מזיקה לשם שמים, או שתיה מתוקה שעליה אתה מברך בכוונה ברכה ראשונה ואחרונה, גם הם דברים טובים…
"אבל תבין, שהחיים אינם נותנים את כל אלה בחינם. הם תובעים את שלהם, ובעקבותיהם האדם נעשה בריה של ארוחה, איש של מיטה, אדם של שתיה חריפה. הוא נעשה שטוף בעולם הזה – עם היתרים ודקדוקי יראת שמים, ונופל ללא כוונה לעבירות קלות שנכרכות בעקביו כלאחר יד, בהיסח הדעת, וממש שלא מרצון אלא כהכרח שאין מנוס ממנו. ולפעמים בעבירות חמורות, מדוע? כי מי שעובר ברפש על כורחו נתזי בוץ נדבקים בו, פחות או יותר.
"ואחר כך הוא צווח ככרוכיה: אהה תשובה! אני רוצה לשוב בתשובה! וכי מי מכריח אותך להתעסק ברפש ואחר כך לרחוץ עצמך במים פושרים? ברח מן הרפש, ולא יהיה לך כל מגע עמו. יהא דומה עליך כאילו בִּיצה זו הקרויה 'עולם' אינה קיימת כלל. אפשר לחיות וליהנות גם בלי להתקרב לביצה ולזוהמה של העולם".
כשסיים את דרשתו, נפרד מהבית והלך לדרכו…
(קובץ גליונות כי תשא תשע"ט מתוך ספר לדמותו של הגרב"צ פלמן זצ"ל העומד לראות אור בקרוב)