"אדם כי ימות באהל"
סיפר הגה"צ רבי חזקיהו משקובסקי שליט"א:
על הבניין של ישיבת 'חברון' בשכונת גאולה בירושלים, מתנוסס שלט גדול, 'נדבת האחים לבית ויצמן'. הוא היה יהודי מחיפה, בעל בית חרושת גדול. והוא רצה בכלל להקים ישיבה בחיפה. ומה הוא ראה בחברון?
זה היה בתקופה שלאחר הפרעות ואז הבחורים היו לומדים בבית הכנסת 'שושנים לדוד' בשכונת הבוכרים, והיה אז פחד מות מהערבים. יום אחד מר ויצמן עבר ליד 'שושנים לדוד' ושמע צעקות מלמעלה. הוא נבהל וחשש שאולי הערבים נכנסו לשם, הוא עלה למעלה וראה שני בחורים שמתווכחים בלימוד וצועקים, והוא מאד התרגש. אם היום במצב הזה – זה מה שמעניין את הבחורים, השקיעות בלימוד – איתם אני רוצה להיות שותף! ואז הוא תרם את הבנין הגדול.
וסיפר לי יהודי מחיפה, שבאותו הזמן שהוא תרם את זה, אמרו עליו בחיפה – שהיתה 'עיר הפועלים' – במקום להביא פרנסה לעוד פועלים יהודים, הוא מבזבז את הכסף על ה'בטלנים' האלו. אותו יהודי היה תמים, וסקרן אותו לדעת אם ויצמן יודע מה מדברים עליו. הוא פגש אותו בבית הכנסת הגדול בחיפה ושאל אותו אם הוא יודע.
אמר לו: כן. והוסיף ואמר: אם יהיה בחור ישיבה אחד שלמד, ותוך כדי הלימוד הוא הרגיש צימאון גדול והיה קשה לו להמשיך, והוא הלך לברז ושתה כוס מים מהברז שאני תרמתי – הכל היה שווה!!!
ממה זה התחיל, מה הוא ראה? הוא ראה את ה'עזה כמוות אהבה', שבתוך תקופת הפרעות מה מעניין אותי, השקיעות בלימוד, הרשב"א ור' עקיבא אייגר. וזה גם מה שראו היהודים בשושן, ולכן הדר קיבלוה בימי אחשורוש כי העמל התורה בכח התורה שבע"פ זה מה שעומד לנו כנגד העמלקים הכי גדולים.
(גיליון 'ארחות חיים')