גוי תמורת יהודי
בילדותי, במשך תקופה ארוכה התפללתי, עם אמו"ר שליט"א כמובן, בלילות שבת בביהמ"ד של חסידי ספינקא ברחוב דונולו. אמו"ר שליט"א אהב את הנוסח הספינקאי, האוירה החסידית החמימה ושירת ה'לכה דודי' העליזה והשמחה, ואילו אני אהבתי את העלון השבועי שחולק שם, עם הסיפור- בהמשכים משובב הנפש (בו תמיד היהודי הכפרי ניצח את הפריץ הרשע…), ואת בני הדודים שלי, שהיו מתפללים בספינקא עם דודי, איש החינוך הרה"ג רבי ברוך גנוט שליט"א. זכיתי להכיר מעט את הרבי הקודם מספינקא הרה"צ רבי יעקב יוסף מספינקא זצ"ל, שנפטר כשהייתי בכתה ה', וכמובן את בניו שליט"א, האדמורי"ם מארה"ב, ובעיקר את בנו כ"ק האדמו"ר מספינקא שליט"א, שהמשיך לכהן באדמורו"ת במרכז ספינקא ברחוב דונולו בבני ברק, כאשר מלבד מאות חסידיו, מסתופפים בצילו המיוחד עוד אלפי יהודים, כידוע.
היינו מגיעים מידי פעם ל'טישים' של הרבי זצ"ל והרבי יבלחט"א, ועד היום שרים אצלנו בבית, לצד ה'ק-ה ריבון' הויז'ניצאי, גם את 'קה ריבון' במנגינת ספינקא.
דודי רבי ברוך גנוט שליט"א היה משתתף קבוע ב'טישים' של הרבי זצ"ל (וגם של הרבי שליט"א) והוא שם לב שב'טיש' משתתף בקביעות חסיד גור מבוגר, שגם טרח להביא בכל שבת ל'טיש' קוגל חם וריחני. "מה לגערר חסיד ולספינקא?" שאל אותו דודי והחסיד- גור סיפר לו סיפור מדהים: "כשהייתי אברך צעיר, לא חשתי בטוב. דרשתי ברופאים ולאחר בדיקות שונות שערכתי, גילו אצלי את המחלה הידועה רח"ל. כל הבדיקות שערכתי גילו את אותה התוצאה והרופאים לא נתנו לי לחיות זמן רב, לפי דרך הטבע. בצר לי נכנסתי למורי ורבי בעל ה'בית ישראל' מגור זצ"ל וביקשתי את ברכתו לרפואה שלמה. השיב לי ה'בית ישראל': "למה אתה בא אלי? אתה הרי גר קרוב להרבי מספינקא. כנס אליו ובקש ממנו ברכה!".
"הרבי אומר ואני מציית. נכנסתי לרבי מספינקא וסיפרתי לו על מחלתי. הרבי מספינקא הגיב ואמר: "קח קצת כסף, תחפש איזה גוי ותמכור לו את המחלה שלך"..
יצאתי לרחוב וראיתי ערבי שעובד בבנין. "איך קוראים לך?", שאלתי.
"אחמד", השיב אחמד.
"אתה מוכן לקנות ממני את המחלה שלי?", שאלתי אותו, "אני חולה בסרטן. אתה מוכן לקנות ממני את המחלה?"..
אחמד התפוצץ מצחוק. "שלש מאות שקל ואני קונה ממך את המחלה שלך"…
שילמתי לו מיד 300 שקל, לחצנו ידים וסגרנו עיסקה. ליתר בטחון החתמתי אותו על מסמך, לפיו המחלה שלי עוברת אליו תמורת 300 שקל.
כעבור מספר ימים שבתי לבית החולים לבדיקות. ערכו לי צילומים והרופא הביט בהם בתדהמה. הוא שב ודרש לערוך לי צילומים נוספים, כינס קונסוליית רופאים ובסיומם הכריז: "אני לא מבין מה קרה. המחלה שלך נעלמה. אתה בריא לגמרי"…
ממשיך ומספר הגערר- חסיד לדודי רבי ברוך שליט"א: "פניתי לאתר הבנייה וחיפשתי את אחמד. "אחמד עזב את העבודה"- אמר לי פועל בנין אחד- "גילו לו מחלה קשה, גילו לו את מחלת הסרטן"….
&&&&&
יסוד זה, לפיו ניתן להעביר ולהמיר את העונש שנגזר מהשמים על הגויים, כתוב, כפול, שנוי ומשולש ברבים מכתבי חז"ל והקדמונים. נאמר במסכת ברכות (סב, ב): "רבי אלעזר על לבית הכסא, אתא ההוא פרסאה דחקיה. קם רבי אלעזר ונפק. אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה. קרי עליה רבי אלעזר "ואתן אדם תחתיך", אל תקרי אדם אלא אדום". רומאי אחד הוציא את רבי אלעזר מהשירותים כדי להיכנס במקומו ואז הכיש אותו נחש והכוונה היא שהגוי האדומי נכנס תחתיו ומת במקומו. ואמרו חז"ל במכילתא דרבי ישמעאל (משפטים, פרשה י): "חביבין ישראל שנתן הקדוש ברוך הוא אומות העולם כפרה תחת נפשותיהם שנאמר "נתתי כפרך מצרים כוש" וגו', מפני מה "מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאמים תחת נפשיך".
בזוהר הקדוש (חלק ג דף ד"ש, א, תוספת) מסופר מעשה מופלא, והנה תרגום דברי הזוה"ק ללשון הקודש: הלכו החברים עד שבאו לשדה אחד, והשמש היתה חזקה מאד. ראו שדה יפה של עשבים ומים יוצאים לכל צד, ועצי השדה גדולים. ישבו שם. אמר רבי אלעזר: כמה יפה הוא המקום הזה לנוח בו. בעוד שישבו, בא נחש גדול בגבורת השמש ועבר לפניהם. אמר לו רבי אלעזר: נחש נחש, נטה מדרכך, כי אותו אדם (שאתה בדרכך להרגו), כבר ניחם ושב ממה שעשה ולא יוסיף לעשות כדבר ההוא.
שאל רבי אבא: מה זה? אמר להם רבי אלעזר: שתקו.
אמר רבי אלעזר: נחש נחש, אחר שלחשו לך מן השמים (שתהרוג אותו אדם), התנחם אותו אדם וברצונו שלא ישוב לאותו החטא לעולם. סור לך מדרכך.
קם הנחש על עומדו ולא הלך לכאן ולכאן. שב רבי אלעזר כמתחילה ואמר לו: נחש נחש, יודע אני מה שאתה רוצה, חזור מדרכך, כי הרי גוי רשע בא, שעשה רע ליהודי אחד, והנה הוא ישן ושוכב במערתך, לך והורגו. מיד חזר אותו הנחש ודילג דלוגים לפניהם.
אמר רבי אלעזר, אם לא הייתי כאן, כמה רעות היה עושה אותו הנחש. כי אדם אחד יהודי עשה מעשה עוון, ובטרם שעשה תשובה לחשו לו לאותו נחש שיהרוג אותו. בין כך ובין כך נתיישב אותו האדם וניחם מעוונו ואמר שלא ישוב לאותו החטא לעולם ולכן ניצל מן הדין.
אמרו החברים לרבי אלעזר: כיצד ידעת?
אמר להם: סימן ניתן לי אבי ואני הכרתי על ידו. אמרו לו: זה נכון אצל הנחש שהכרת בו, אבל על אותו אדם שניחם ושב ועוונו- כיצד ידעת?
השיב להם: כשנחש ההוא היה הולך, הקשקשים שלו היו עולים וזנבו היה זקוף והוא הלך בבהלה, רוח אחר הלך כנגדו והיה קורא לפניו שוב מדרכך, כי אותו אדם שב מעוונו וניחם. ואותו נחש רע לא היה מקשיב, עד שיתנו לו כופר במקום אותו אדם שנתחייב הריגה, ושב מדרכו וניחם, כי כך דרך הנחש למעלה (היינו הנחש הרוחני, הסט"א) ולמטה (הנחש הגשמי), כיון שניתנה לו רשות, אינו חוזר עד שמשלים אותו הדין הרע שניתן לו רשות לעשות, או שיתנו לו רשע אחר כופר במקומו, כי לא ישוב ריקם אחר שניתנה לו רשות.
אמרו לו: כל זה נכון הוא, אבל אותו גוי שאמרת שניתן כופר בשבילו, כיצד ידעת?
ענה להם: כיון שדיברתי אל הנחש, אותו רוח שהיה הולך כנגדו ולחש לו שישוב לדרכו כי ניחם אותו האדם מעוונו, הוא דילג על אוזני ואמר לי.
תמהו החברים. אמר רבי אלעזר: "נלך ונראה, כי הנחש עשה מה שעשה". קמו וקרבו לסלע אחד באותו שדה ומצאו לגוי ההוא שמת, ואותו נחש כרוך על עקבו ולא נפרד ממנו. אחר כך נפרד מעקבו ועלה על גרונו ונכרך שם, ומשם היה יורד על עקבו ולא היה נפרד ממנו. מצאו שם כיס מלא דינרים, שגזל מיהודי אחד בדרך והכה אותו. לקח רבי אלעזר את הכיס. אמר: ברוך הרחמן, שבכל דבר הוא עושה שליחותו.
חזרו לאותו מקום שהיו בו. פתח רבי אלעזר ואמר: מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאומים תחת נפשך". (שאל רבי אלעזר:) מאשר יקרת יקר היה צריך לומר, וכך היה צריך לומר מאשר אתה יקר בעיני. מהו יקרת (שמשמעותו) שמעצמו נעשה יקר?
והשיב: כך הוא ודאי, כי כל אדם שהוא בעוונות לפני הקב"ה, בתחילה הוא נקלה והוא תועבה לפני הקב"ה, ואחר שנתיישב בדעתו ושב מעוונו, הוא מתייקר עתה מעצמו, והקב"ה קורא עליו ואומר "מאשר יקרת בעיני נכבדת", אתה מעצמך יקרת. בעיני נכבדת ואני אהבתיך, כי אין אהבת הקהב"ה אל אדם בעולם אלא למי ששב מעונותיו, ועל כן אני אהבתיך. אבל מה אעשה, כי כבר ניתנה רשות לנחש להזיק. זאת היא עצה "ואתן אדם תחתיך", מי הוא האדם שהקב"ה נותן תחתיו, הוא האדם הבא מעם אחר, שאותו הנחש משלו יאכל, שכתוב "ואתן אדם", אל תקרי אדם אלא אדום. "ולאומים" (שנאמר "ולאומים תחת נפשך"), היינו שנאמר "ולאום מלאום יאמץ", וזהו זרעו של עשו שנותן תחת נפשו.
כן הביא הגאון החיד"א זיע"א בספרו 'ברית עולם': "שמעתי מאדם גדול שראה גוי שמכר החולי, והמוכר נתרפא, והקונה נלכד בחולי".
בנו של ה'שער אפרים' (בהקדמה על 'שער אפרים') סיפר, שהייתה מגיפה קשה (בשנת תל"א) שרבים חללים הפילה, ובין המתים היה גם בנו של אביו. בתוך ז' ימי האבלות, נחלה גם בנו השני. כששמע ה'שער אפרים' שנחלה גם בנו השני, התעטף בטליתו, וכפיו פרושות לשמים בתחינה ובקשה, ואמר: "אנא ה', יהי נפשי תחת נפש בני ידידי יחידי, בן זקונים הוא לי, הקשיבה נא ועשה, מי יתן מותי תחתיך בזכות יצחק אבינו הנעקד כשה". והנה בעוד שהיה עומד ומתפלל, החל הבן להתרפאות עד ששב לאיתנו, וה'שער אפרים' נחלה ויגווע ויאסף אל עמיו.
בשו"ת 'חתם סופר' (יו"ד ס' שלט) נשאל מאחד על דבר כהן שיש לו חולי נכפה, ונמצא בספר שיש לזה תרופה שיתן החולה את ידו ליד ערל מת, ויאמר לחש: "קח ממני החולי שאינו מזיק לך, ולי אתה מטיבו", וכבר ניסה אחד רפואה זו ונתרפא. והתירו ה"חתם סופר". ישנו גם מנהג מכירת חולי עם החמץ – בפרוס חג הפסח בכל שנה, כשיש שנהגו להוסיף בשטר מכירת חמץ: "הריני מוכר ומקנה לגוי כל חולי ומחלה שיש לי ולבני ביתי". ומצאתי באחד מהספרים את הקטע המרתק הבא: כשנשאל מרן רבינו רבי חיים קניבסקי שליט"א אודות מה שכתבו בספרי האחרונים שאפשר למכור מחלה לגוי עם החמץ, וסיפרו לו שיש נוהגים לעשות כך במכירת חמץ, שכותבים בשטר המכר שמוכרים לגוי גם כל חולי וכל מכה, ושאלתיו מה נעשה אחרי הפסח כשחוזרים וקונים את החמץ מהגוי, היכן הולכת המחלה אז, והשיב שאין אנו לוקחים בחזרה את המחלות, רק את החמץ בלבד, ושאלו אם יכולים לעשות כן, והשיב שיכולים לעשות כן בלי חשש.
הגר"מ קליין זצ"ל, ה'משנה הלכות' (חי"ב ס' תעא), פסק שאסור למכור מחלה ליהודי אחר, כיון שאסור לאדם לחבול עצמו, וממילא יש איסור לקונה לקנות חולי, ועל ידי שמקנה לו את חוליו עובר על 'לפני עור לא תתן מכשול'. אבל לגוי מותר.
מנהג הכפרות- התרנגול נכנס תחתינו
רש"י (שבת פא, ב) מביא מקור למנהג הכפרות בערב ראש השנה, בשם תשובות הגאונים. כתב על כך הגאון ר' יוסף ענגיל ז"ל בגליוני הש"ס כך: "עתה המנהג הזה הוא בכפרות בערב יום הכיפורים, ובשו"ת מהרי"ו (סי' קצ"א) כתב שבערב יום הכיפורים יעשה כפרות ויאמר חת"כ ר"ת חליפתי תמורתי כפרתי זהו שם החותך חיים לכל חי, ויחשוב בלבו שהוא חייב מיתה כמו זה והיינו טעם הקרבנות, וזורקו לארץ כעין סקילה שוחטו הרג תופסו בידו בצואר הבהמה היינו חנק שורפו היינו שריפה, דכתיב "צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו", וכתוב "פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר" כיון שיצא המשחית אינו משיב אלא אם כן צריך לחול על שום דבר, וזה הטעם של עגלה ערופה".
הנקודה המשותפת לדברים אלו היא שלפעמים הקב"ה ית"ש מאפשר לתת כופר תחת הצדיק. הסיבה לכך, כפי המופיע בזוה"ק, שהמקטרג והמזיק תובעים לקבל חלקם וצריכים לתת להם דבר דומה, ולכן ניתן הגוי תחת היהודי, או בעל חי תחת האדם, שכיון שניתן רשות להשחית אינו חוזר עד שישחית.
בן גילך נענש במקומך
רבי יהודה החסיד בספר חסידים (סימן אלף קמו ) מחדש שכאשר נגזר על האדם עונש מיתה מן השמים, לעיתים אם מת בן גילו, הרי הראשון ניצול ממיתה ומיתת בן גילו מכפרת עליו ומגיעה במקומו.
"ותדע שהוא כדברי שלפעמים כשרואה הכלב המלאך המוות כנגדו אין רשאי הכלב ללכת בדרכו כי אם חוזר על זנבו עד שעובר מדריסת המלאך המוות. ואם דחו הכלב בדחיפה שילך בדרכו, ימות הכלב או האדם שדחפו לפעמים. ויעקב בן דודי ניסה שדחף הכלב ומת הכלב מיד. וכשימות הכלב הוא לכפרת האדם ההוא שנשלח אצלו המלאך ההוא להמיתו, כמו האתון של בלעם שנכנסה לגבול המלאך והרגה המלאך, שנאמר (שם ל"ג) "כי עתה גם אותך הרגתי ואותה החייתי" והיתה לכפרה לבלעם, מלמד שהחיה אותו. כי כשנשלח המלאך להמית האדם, אם ימות בן גילו, ינצל האי שהיה לו למות כמרים מגדלא נשייא" .
הספר חסידים כותב שלעיתים נגזר על האדם גזר דין מוות, אך ממירים את עונשו במיתת בעל חי, כמו מיתת כלב, וכפי שמצינו באתונו של בלעם, שהמלאך הרג אותה במקום להרוג את בלעם עצמו, ובמיתתה כיפרה על בלעם. ומוסיף הספר חסידים, שכשהמלאך נשלח להמית אדם, אם ימות אדם ינצל האדם שנגזר עליו למות בעצמו. הוא מביא אסמכתא לכך מדברי הגמרא במסכת חגיגה (ד, ב), במעשה מרים "מגדלת שער הנשים"
וכך מסופר שם בגמרא (מתורגם ללשון הקודש): כשרב יוסף היה מגיע לפסוק הבא, היה בוכה. שכתוב בספר משלי "וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט", היינו שיש אדם שכלה ומת ללא שיש בידו עוון שחייב עליו מיתה ומיתתו נראית כאילו לא באה היא במשפט. שואלת הגמרא: האם ישנו אדם שמת ללא משפט, טרם הזמן הקצוב לו? ומשיבה הגמרא: אכן, שמלאך המוות היה רגיל להגיע אל רב ביבי בר אביי ולספר לו סיפורים מן העבר. וכך סיפר מלאך המוות: פעם אחת אמר מלאך המוות לשלוחו, שיהרוג את מרים, המקלעת את שער הנשים. הלך השליח והביא למלאך המוות את מרים המגדלת ילדים קטנים. אמר מלאך המוות לשלוחו: הלא אמרתי לך להביא אלי את מרים קולעת שער הנשים ולא את מרים מגדלת הדרדקים. השיב השליח: אם כן, אשיב לחיים את אותה האשה שהבאתי בטעות. אמר לו מלאך המוות: כיון שהבאת אותה, תישאר היא להיות בין המתים.
שאל רב ביבי בר אביי את מלאך המוות: אם טרם הגיע זמנה של אשה זו למות, כיצד הצלחת לקחתה ולהמיתה?
השיב מלאך המוות: אשה זו אחזה בידה שיפוד (בו חותים בגחלים), והיתה מסיקה ומכבדת את התנור ובטעות הניחה את השיפוד על גב רגלה ורגלה נכוותה וממילא איתרע מזלה, הורע מזלה, וכך יכולתי להביאה ולהמיתה.
שאל רב ביבי בר אביי: האם יש לכם רשות לעשות כך? השיב מלאך המוות: האם לא כתוב "ויש נספה בלא משפט"?
שאל רב ביבי: הרי בפסוק אחר נאמר "דור הולך ודור בא", שמשמעותו היא שכל דור צריך להשלים את זמנו, בטרם יבוא זמן הדור שאחריו.
השיב מלאך המוות: אני רועה את אותן הנשמות והן מתגלגלות עימי ושטות בעולם הזה, עד שהגיע זמנן לעלות לעולם הבא ורק אז מוסר אני אותן ל'דומה', הוא המלאך הממונה על נשמות המתים.
שאל רב ביבי: סוף סוף, מה אתה עושה עם שנותיו הנותרות, שהיו קצובות לאותו האדם? השיב מלאך המוות: אם נמצא תלמיד חכם צעיר המעביר על מידותיו העומד למות, אני מוסיף לו את אותן השנים הנותרות של המת, שנפטר קודם זמנו ובשנים הנוספות הוא נעשה חילופו של המת, שחי במקומו
כאמור, מדברי הספר חסידים עולה שמיתתה של מרים "מגדלת הילדים" גרמה לכך שמרים "מגדלת שער הנשים" ניצלה מגזר דין המוות שנגזר עליה, בזכות כך שמרים "מגדלת הילדים" מתה במקומה, והיא ניצלה משום ששתיהן היו בני אותו גיל (וכפי שנתבאר בדברי חלק מהראשונים, הכוונה היא שמזלם שווה).
אין ספק שמדובר בנושא מרתק ומעט עלום ואנו שמחים שנגענו בו במקצת.