בס"ד
מה הוא לא עשה כדי לזכות למצוא את זיווגו, כל סגולה אפשרית כל פיוס במידה ופגע במאן דהוו, אך הזיווג התמהמה מלהגיע.
הוא כבר חצה את גיל ה-30 אך קיבל על עצמו להחזיק את עצמו בשמחה תמיד כי כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד…
הוא המשיך את סדריו בישיבה ונתפס לסגולה אחת שדיברה אליו, היה זה סגולה של פרק שירה בשעה מסוימת בכל יום משך ארבעים יום. הוא סיים את הסגולה פעם אחת והשידוך לא הופיע… הוא המשיך לחייך ולאחר תקופה עשה את הסגולה שוב בשמחה ובטוב לבב אך גם הפעם לא ראה תוצאות.
משום מה החליט שזאת הסגולה הוא ימשיך שוב גם אם לא פעל ישועה בודאי שמשהו זה כן עושה ומה שה' מחליט עבורו זה הטוב ביותר… אך גם הפעם זה לא הראה תוצאות.
בפעם הרביעית הוא המשיך להחזיק עצמו בשמחה ובסיום הארבעים יום הוצע זיווגו ואכן מצא את המוכנה לו מששת ימי בראשית.
במסיבת האירוסין ביקש אבי הכלה את זכות הדיבור, ופתח בהודיה מיוחדת מעומק ליבו לבורא עולם. סיפר כי שמחתו כפולה ומשולשת ועתה מרובעת שכן זו הבת הרביעית ששידך בשנה אחת וכל בנותיו שהיו מעוכבות שידוך באו בקשרי אירוסין ונישואין בזו השנה, והרבה להודות לה' על גודל חסדו עימו.
כאשר סיים את הדרשה פנה החתן לחמיו העתידי, ושאלו שמא זוכר הוא באלו תאריכים סגר כל שידוך, הוא כמובן זכר היטב והחל למנות את התאריכים המדוייקים של כל שידוך ושידוך, והנה מה גדולה היתה ההפתעה, כאשר כל שידוך נסגר בדיוק מופלא כאשר החתן סיים מחזור אחד של ארבעים יום פרק שירה, ועתה כאשר סיים בפעם הרביעית השתדך הוא עם הבת הרביעית…
נמצא איפה שכל פרק שירה שיחרר אחות אחת מהרכבת שהצעירות לא רצו לעקוף את הגדולה ממנה. וכך פעל לעצמו את זיווגו, אלא שבעיני בשר לא נראה היה כי פעל דבר. למפרע התברר שהוא אכן פעל ישועה לזיווגו.
(מתוך 'טיב הקהילה')