אני אב לכמה ילדים קטנים, אשתי עובדת ומקבלת משכורת מינימום (ועבודה במקסימום), ועקב קושי כספי גדול נאלצתי גם להביא קצת פרנסה לבית. מצאתי עבודה כמנקה חדרי מדרגות בכמה בניינים בשכונתי. אני עובד פעם בשבוע בשעות הלילה, וככה אנחנו חיים כבר כמה שנים, בצניעות, ובצמצום האפשרי של ההוצאות, ושמחים בחלקנו.
לא הייתי כותב על זה סתם לתאר חיים של מסתפקים במועט, אלא בגלל דבר אחד – המעסיקים שלי הם ועדי בית, ולא תמיד יש להם כסף לשלם לי עבור עבודתי. הסיבה פשוטה ועצובה מאוד – לוועדי בית מסוימים הצטברו חובות של דיירים, ולפעמים הם מגיעים לאלפי שקלים! וכך המשכורת שלי מתעכבת בכמה שבועות, ולפעמים גם בחודש!
מדובר בשכונה חרדית עם בנינים גדולים (40-50 דיירים בבנין), דמי ועד בית לכולם זה כמעט סכומים סמליים (30-40 ₪ בחודש), אבל בכל אופן בכל בנין ישנם דיירים המעכבים תשלומים.
אני פונה אליכם – פשוט מעומק הלב: דיירים יקרים, תחשבו לרגע. כשאתם עומדים בסופר בתור עם העגלות העמוסות בכל טוב – יכול להיות שאחריכם עומד בן אדם שקונה בקושי דברים בסיסיים לילדים שלו בגלל חוסר כסף, כי אתם "חוסכים" 30 ₪ לשלם לוועד בית!
כן, אני פונה אליכם – לאנשים מהשכונה, שאני מכיר אתכם שנים רבות, ואתם אגב גם יודעים טוב-טוב מי מנקה את הבנין שלכם, ולפעמים מורידים מבט ברחוב כשאתם רואים אותי.
בתקווה לשיפור המצב
השכן שלכם מהשכונה, שעובד במסירות למענכם.
(פורסם במדור 'רשות הרבים' ביתד נאמן יום שלישי י"ד בחשוון)