"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (דברים ה', ט"ו)
הילקוט שמעוני מבאר את סמיכות הפסוקים של שמירת שבת למצוות כיבוד הורים, וז"ל: "זכור את יום השבת, כבד את אביך, וכי מה ענין זה לזה? אלא ללמד, כל מי שמכבד אביו ואמו אין חילול שבתות באה על ידו שנאמר אשרי אנוש וג'ו אל תאמר מחללו אל מחול לו. אל יאמר אדם הואיל ואבי שבשמים הקדימני תחילה אעשה רצון אבי שבשמים ואניח כבוד אבי וכבוד אמי וכ'ו. כל המבקש ימים ושנים ועושר ונכסים וכבוד וחיים בעולם הזה וחיים רבים לעולם הבא, יעשה רצון אביו שבשמים ויכבד אביו ואמו".
בפרדס יוסף החדש ע"הת כתב פירוש נפלא על המשך דברי הפסוק "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך". היינו שאם הבן יכבד את אביו ואת אמו כדבעי או אז יזכה הוא כשיגיע לגיל גבורות יכבדוהו כניו ג"כ כשם שהוא כיבד את הוריו.
בשורות הבאות נביא עובדה נוראה ומאלפת בעניין מידה כנגד מידה שיש במצוות כיבוד אב ואם.
מובא בספר בן יהוידע (בבא מציעא ל"ג ע"א) וכן את הנהגותיו המופלאות של מרן הגר"ז מבריסק זצ"ל במצוות כיבוד אב ואם, אשר הובאו בספר " בדידי הווי עובדא":
מעשה בזקן אחד שהיה עני ואביון, והיה מתהלך בחוץ ברחובות ערום ויחף מבלי כסות בקרה. והיה לו בן אניד ועתיר נכסים. שהיה לו בית יפה וגדול, ולא היה מניח את אביו הזקן העני לדור בביתו כי לא היה לו נאה להכניס לביתו המהודר את הזקן הלבוש בלויי סחבות. לאותו זקן מסכן היה נכד קטן, בן של אותו גביר, והנכד, בראותו מצב זקנו כי צר לו מאוד ואין לו קורת גג להיכנס תחתיו מפני הגשמים והצינה ולחסות מזרם וממטר. נכמרו רחמיו עליו, והחליט לעשות מעשה, קם ופנה לאביו הגביר והחל לשדלו בדברים שייתן בגד חם לאביו הוא זקנו של הקטן הזה. ללובשו ולהתעטף בו מפני הגשמים והקור. והגביר, בשומעו את בקשת בנו, אמר לו, הנה למעלה בעליית הגג מונח איזה בגד ישן מלא קרעים, עלה נא ללמעלה והבא אותו ותן אותו לזקנך העני.
הבן עשה כדבר אביו והוריד את הבגד הישן מן העלייה. והנה ראה אביו כי הבן לקח מספריים והוא מחתך את הבגד לשני חלקים, ותמה האב הגביר על בנו הקטן מדוע אתה חותכו לשניים? מדוע אינך מביא את כל הבגד לאבי הוא סבך הזקן? ענהו הבן: חישבתי אבא, שכאשר תגיע העת ואתה תתבגר אז אשליך אותך החוצה כאשר עושה אתה כעת לאביך, וכמוהו תסתובב גם אתה ברחובות בעירום ובחוסר כל, וכאשר תהיה רועד מפני הצינה והגשם, מהיכן יהיו לי עבורך מלבושים מפני הצינה? על כן גזרתי את הבגד הישן הזה לשני חלקים. חציו האחד אתן כרגע לזקני הלא הוא אביך, וחציו השני אשמור עבורך כשתגיע לעת זקנה ושיבה. כשמוע האב דברי הבן שיצאו מלבו בכנות, נזדעזע ונרעד, אז החל להבין את גודל הרעה שנהג באביו הזקן. את אשר מעולל לו בהניחו על פני חוצות ערום ויחף. התבונן עד היכן הדברים מגיעים, וכי במעשיו הוא מורה דרך לבנו אחריו כיצד להתנהג ושחלילה גם הוא ינהג עמו ככה. ומיד הכניס את אביו הזקן לביתו, ונתן לו מקום ללון בו לחם לאכול ובגד ללבוש לפי כבודו די מחסורו. ע"כ העובדה שהביא הבן יהוידע.
מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל היה נוהג לשבת בחדר הכניסה שבביתו, וללמוד תורה במשך כל היום. כך יצא שכל הנכנסים אל הבית וכל הבאים לגר"ח היו פוגשים בו מיד עם היכנסם.
• • •
הערצה גדולה רחש הגר"ח לבנו הגר"יז, וכך היה אומר "ר' יצחק זאב בני, הוא תלמיד חכם ויש לקום מפניו כפי שקמים מפני ספר תורה. כי הרי ת"ח הוא ספר תורה חי." וכך נהג הגר"ח בכל אימת שבנו הגר"יז היה נכנס לבית היה קם לכבודו. צער רב הצטער הגר"יז כשראה שאביו הגדול מטריח עצמו וקם לכבודו בכל פעם מחדש. הוא הפציר באביו ללא הרף שלא יקום מפניו, אולם לשווא כל בקשותיו של הגר"יז וכל ההפצרות שהפציר באביו לא הועילו. והגר"ח היה עיקש במנהגו שכל אימת שהיה רבי יצחק זאב נכנס הביתה היה אביו קם לכבודו.
נבוך היה הגר"יז שכן להתחמק מאביו לא היה יכול כי האב הרי ישב בחדר הכניסה, והיה מבחין בו מיד עם היכנסו הביתה. ומה יעשה הבן כדי למנוע טרחה יתרה מהאבא? כיצד יצליח לחמוק ממנו מבלי שעניו יצודו את דמותו? בעוד הוא מהרהר כיצד ימנע מאביו לקום לכבודו, צץ במוחו רעיון. במקום להיכנס לחדרו דרך פתח הבית כמקובל, טיפס הגר"יז על אדן החלון וקפץ פנימה אל תוך הבית. וכך היה נוהג להיכנס הביתה באופן קבוע, כדי לא להטריח את אביו שיקום לכבודו.