"שומרי משמרת הקודש" (ג' ל"ב)
יהודי צריך להאמין באמונה בקב"ה וגם בשלוחיו – תלמידי החכמים שבדור.
רבי חיים ברים זצ"ל שימש תקופה מסוימת בתפקיד בישיבת סלבודקא בבני ברק. כבר קודם לכן היה מבאי ביתו של ה"חזון איש" זצ"ל. הוא סיפר את המעשה הבא המלמדנו כמה גדול כוחה של אמונת חכמים:
לפני שהגיע אל "החזון איש", היתה לו הנהגה מיוחדת, שלא לצאת מירושלים עיר הקודש. ל"חזון איש", נודע עליו כי הוא בעל כשרון, והוא רצה שיהיה להם קשר בלמוד תורה. שלח אפוא לומר לו: "אמנם לא כדאי לצאת מירושלים, אבל לים כדאי לך לנסוע" [כי הוא היה חלש בגופו והים היטיב עם בריאותו]. אחר כך אמר לפלוני שיאמר לו: "היעלה על הדעת שתיסע לים ולא תכנס ל"חזון איש" בבני ברק?!" ואכן נכנס "לחזון איש", ששח עמו בעיון הסוגיות שעסק בהן. כך התקרב למרן ה"חזון איש", וטעם הרבה מיראתו ותורתו. עולמו הרוחני של רבי חיים נהיה מאוד מגוון, בעיקר בעיון התורה.
סיפר רבי חיים ברים זצ"ל:
בירושלים במאה שערים התגורר שקדן עצום, שלא הסיר את נעליו במשך השבוע – הרב קלפהולץ.
הרב קלפהולץ פגש את רבי חיים ברים ואמר לו: "אתה הרי מבאי ביתו של החזון איש, ויש לי שאלה דחופה לשאול אותו. אינני יודע איך מגיעים לשם, עשה נא עמי טובה ורד עמי לבני ברק".
בימים ההם נסיעה מירושלים לבני ברק, היתה כמו היום מירושלים לצפת. ב'הר טוב' היתה תחנה, שם המתינו רבע שעה, ועלו לאוטובוס הנוסע לתל אביב, ומשם באוטובוס נוסף לבני ברק עד אמצע רחוב רבי עקיבא. בקצור – נסיעה של חצי יום.
ספר רבי חיים ברים זצ"ל: זו היתה באמת נסיעה ארוכה, אבל כיון שיהודי נכבד ושקדן ביקש, לא סירבתי. נסענו. אנו מגיעים לבני ברק, והולכים לביתו של ה"חזון איש". אמרו כי הוא לא מרגיש טוב – לבו נחלש, ואין אפשרות להיכנס.
החלטנו כי לא נוסעים בחזרה, אלא נמתין בבני ברק יום יומיים, עד שתהיה אפשרות להיכנס. התישבנו בבית הכנסת של החזון איש ללמוד תורה.
ה"חזון איש" התפלל מנחה גדולה, והנה, כחצי שעה אחרי שהגענו, יצא השמש ואמר: "החזון איש יוצא לתפלת מנחה". חשבנו לעצמנו: לפחות נתפלל אתו. אמר עוד הגבאי לרב קלפהולץ: "כאשר הוא נוטל ידיים לתפלה, אם תגשו אליו תוכלו לשאול את אשר עם לבכם". התכוננו, ואכן כאשר התקרב מרן ליטול את ידיו, הוא נגש.
"מה אתה עושה פה?" התענין ה"חזון איש".
"יש לי שאלה".
"מה השאלה?"
"יש לי בת שהגיעה לפרקה, ואין לי כסף לחתנה".
"מה השאלה?"
"אולי אסע לאמריקה לאסוף כסף מנדבי עם?".
"של מי הרעיון הזה?" – התענין החזון איש.
"הרעיון שלי"
"זה רעיון שלך? פארט און זיי מצליח" – סע והצלח.
הוא שב לירושלים למשרדים בבנין זופניק ובקש מהם המלצה כי עומד הוא לנסוע לאמריקה. הוא היה שקדן כזה המופקע לגמרי מעניני העולם הזה, ואפילו לא ידע לספור כסף.
בנמל פגש את רבי מנחם פרוש שהתעתד גם הוא לנסוע לאמריקה.
"לאן אתה נוסע?" – התענין ר' מנחם.
"לאמריקה".
"לשם מה?"
"לאסוף כסף לחתן את הבת".
"חבל על הכסף של הנסיעה… יהודי כמוך אין לו מה לחפש שם", עורר ר' מנחם את תשומת לבו.
"איך אתה אומר כזה דבר? הרי ה'חזון איש' אמר לי – סע והצלח!"
השיב ר' מנחם: "אם ה'חזון איש' אמר – אז נוסעים".
הוא הגיע לוילימסבורג. מיד נכנס לבית המדרש והתיישב ללמוד.
בוילימסבורג, התגורר הרבי מסאטמר זצ"ל. יום יום הוא עבר ליד בית הכנסת בו למד הרב קלפהולץ, טייל שם לבריאותו. לרב קלפהולץ היתה שאלה קשה באחת הסוגיות שלמד, ופלוני הציע לו כי יגש לשאול את הרבי מסאטמר הלך אליו, הצטרף לטיול, שאל וגם קיבל תשובה . הרב קלפהולץ הבין כי בכל יום בשעה זו הרבי עובר, ונצל את ההזדמנויות הללו לדבר עמו בלמוד מדי יום.
הוא מותיב והוא מפרק. השתעשעו זה עם זה בתורה. ממש א מחיה.
אחרי שבועיים התענין ושאל אותו הסאטמאר רב : "מה עושה יהודי ירושלמי באמריקה?".
"באתי לאסוף כסף" [ אתם מבינים הוא יושב בבית המדרש, לאסוף כסף…].
"אם כך", אמר הסאטמאר רב, "אדבר עם ה'בעלי בתים' שלנו ואערוך אסיפה בענין".
הוא ספר לסאטמאר רב: "יש לי מכתב מהבד"ץ בירושלים".
"אין צורך" – אמר הרבי [כידוע שהאדמו"ר מסאטמאר השריש הרבה את מעשה הצדקה באמריקה].
נערכה אסיפה של בעלי בתים, והיהודים תרמו סכום נכבד שהספיק לכל ההוצאות הנצרכות לחתונה זו, ועוד חצי מצרכי החתונה של הבת הבאה… הכסף נשפך שם כמים…
קרא לו הסאטמאר רב ואמר: "הנה לך הכסף, אתה יכול לשוב לביתך בירושלים, ותדע, אני עושה הרבה למען 'הכנסת כלה' וכזו הצלחה כמו שהיתה במקרה זה – לא היתה לי מעולם ולא מאמין שתהיה! בדרך כלל נותנים קצת. או נותנים סיוע מסוים, אבל להשיג את כל ההוצאות ועוד תוספת?! לא היתה כזאת…"
רבי חיים ברים זצ"ל ספר את הדברים לרבי יעקב מאיר בירושלים, והוא אמר לו כך: "אכן בסברא ובדרך הטבע, לרבי מנחם פרוש לא היתה טעות כלל, אלא שהיתה לו ברכה מה'חזון איש'!".
אני שמעתי את פרטי המעשה הנ"ל מהרב קלפהולץ בעצמו, אבל עם תוספת.
הרב קלפהולץ היה מקורב לטשעבינר רב. לפני הנסיעה הלך להפרד ממנו. לא היתה לו שאלה האם לנסוע, כי ה"חזון איש" אמר, רק בא להיפרד.
אמר לו הטשעבינער רב זצ"ל: "כאשר תגיע לאמריקה אל תעשה כלום, רק תשב ותלמד – גאר נישט!"…
הבנתם? מעשה שהיה. א מוראדיגע זאך!
מתוך 'יחי ראובן' הגדה של פסח