את נרות החנוכה יש להדליק בכמות שמן (או שעווה וכדו') המספיקה עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים; ואף המדליקים לאחר צאת הכוכבים צריכים להדליק בכמות המספיקה לחצי שעה; וביאר הגר"ח קניבסקי, ששעה זו היא שעה 'זמנית' לפי אורך הלילות של ימי החנוכה, (אשר בתקופה זו של השנה, אורכה לפי השיטה המחמירה ביותר הוא לכל היותר 72 דקות).
ויש שכתב בשם הגרי"ז סולוביצ'יק שמלשון הרמב"ם נראה שבמקומות בהם יש עוברים ושבים עד השעות המאוחרות של הלילה, חובה להדליק בכמות שמן המספיקה עד שהרחוב מתרוקן, וכן נראה מלשון הריטב"א; ויש שכתב בשם הגרי"ז להיפך, אך בכל מקרה – הוא עצמו נהג להחמיר ולהדליק בכמות המספיקה עד שהרחוב הסמוך לביתו התרוקן, וכך נהגו גם הגרש"ז אויערבך והגרי"ש אלישיב, אך לדעתם אין הדבר חובה אלא הידור מצוה בלבד; וכן דעת הגר"נ קרליץ.
וכן לדעת האור לציון, אין חובה להדליק בכמות המספקת ליותר מחצי שעה, וכן כתב הגר"ח קניבסקי – שמנהג החזון איש היה לכבות את הנרות בכל לילה (למעט הלילה האחרון) חצי שעה לאחר הדלקתם.
והמדליק בתוך ביתו, באופן שה'פרסומי ניסא' הוא לבני הבית בלבד, דעת הגרי"ש אלישיב שלכל הדעות אינו מחויב להדליק אלא בכמות המספיקה לחצי שעה; אולם, בכל בו כתב בשם הרי"ף שראוי שהנרות ידלקו כל זמן שבני הבית נעורים.
[שו"ע תרעב, ב, ומשנ"ב ה; ביאורים ומוספים דרשו, 15-16]