בגמרא בע"ז (מג:) מבואר, שיש איסור תורה לעשות דמויות של שמשים שבשמיים, ופרצוף אדם נאסר לעשותו מן התורה. איסור נוסף: שגם כשאחרים עשו צורה בולטת, אסור להחזיקה ולהשהותה ברשותו משום חשד, שלא יחשבו שזו עבודה זרה.
לפי זה יוצא, שאסור להשהות בובה משום חשד, ואסור מן התורה לעשותה, כגון אם נתפרקו מן הבובה יד או רגל ומחברן, יש בזה איסור תורה של עשיית פרצוף אדם.
אמנם יש לבאר בזה כמה פרטי הלכה שדנו הפוסקים:
שיטת הרא"ש היא, שרק בצורת אדם שלימה בכל איבריה אסור, אבל ראש לבד או גוף בלא ראש – אין איסור עשייה ולא שהייה, והובא בשו"ע (סי' קמ"א ס"ז) וכתב ע"ז הרמ"א שכן נוהגים. אכן הש"ך כתב שהסמ"ג אוסר והמחמיר תבוא עליו ברכה, והפ"ת הביא שהשל"ה כתב שאין לנהוג כן.
כתב הש"ך (ס"ק כ"ה) שדווקא צורה שלימה אסור, אבל אם עושה ציור בולט של צד אחד של אדם – מותר, כיון שרואים רק חצי גוף ואין זו צורה שלימה.
בעניין איסור שהיה משום חשד, כתב ה'חכמת אדם' (כלל פ"ה), שכיוון שבזמן הזה לא רגילים לעבוד לבובות, מותר להשהות דאין בזה חשד, ומכל שכן אם סימא עין אחת מהצורה.
כתב ב'חוט שני' (פסח), שמי שיש לו בובה שלימה, לכתחילה יפגום בה פגימה הניכרת באף או בעין, ומ"מ אין לגעור באלה המשהים צורות אלו, כיון שה'חכמת אדם' ביאר שבזמנינו אין חשד, אבל ראוי להחמיר ולפגום בה פגימה הניכרת, וב'חכמת אדם' עצמו רואים שסובר שעדיף לסמא עין אחת.
עתה נבאר כמה הלכות למעשה:
אסור מן התורה לעשות צורת אדם בולטת.
אסור לעשות בובת שלג או צורת אדם מפלסטלינה בצורה מושלמת, ויש שאוסרים כשעושה את כל הגוף, גם אם אין את איברי הפנים, יעוי' 'שאלת יעב"ץ' ח"א סי' ק"ע.
כתב ה'חוט שני' שאין לקנות צורות אלו ממפעל יהודי, שכן עוברים על איסור ביצור בובות אלו, והקונה מסייע ידי עוברי עבירה. ויש להוסיף שיש להיזהר מלרכוש מניות בחברות שמייצרות צורות אלו, שבכך נעשה שותף ביצירת הבובות, מלבד איסורי ריבית שמצויים בזה.
מי שיש לו צורת פנים בלי כל הגוף, מעיקר הדין מותר ולכתחילה יש להחמיר.
אסור להשהות בביתו צורה או בובה שכבר עשויה, ובזמננו החכמ"א מיקל, אך לכתחילה יפגום בעין או בחוטם.
כמו כן יש להיזהר בלבישת מסכה בפורים שלא תהיה צורת פנים מושלמת.
בובה שנתפרקה לה יד – אסור להחזירה מן התורה, ואם פגם בעין או בחוטם מותר (שבט הלוי ח"ז סי' קל"ד).