אחד מגדולי הסוחרים בפרשבורג נכנם לחדרו של מרנא ה'חתם סופר' וסיפר לו כי נקלע למשבר כלכלי ובא לבקש ברכה ועצה מהרב איך להיחלץ מהמצב. אמר לו ה׳חתם סופר׳ מצבך ידוע לי, אך לא אוכל לעזור לך. יש לך אח עני ואביון, ואתה מתעלם ממנו. ענה הסוחר: יסלח לי כבוד הרב, אבל כרגע אין עסקיי נותנים לי יכולת לעזור, אבל אם אצא מהמצר, בוודאי שאעזור לו.
ענה לו החת"ס, בתורה נאמר: "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל" וגו' – מה הפירוש המילה "וגם"? וכי מי עוד שמע את נאקתם? אלא, בשעה שבני ישראל נאנקו ונאנחו תחת עול מצרים, שמע כל אחד ואחד גם את אנקת אחיו, ולמרות השעבוד השתדל כל אחד להקל מעל סבלו של אחיו בכל יכולותיו. ובשכר שמיעה זו שמע גם הקב"ה את אנחתם והושיעם. א"כ, עזור גם אתה לאחרים למרות מצבך הלא טוב, ובוודאי יושיעך ה' מכל.
ובנו מרן ה'כתב סופר' (שלהי פר' בהר) כתב בעניין זה דברים נפלאים:
אמרו (יבמות סג.) כל המלוה לעני בשעת דוחקו עליו הכתוב אומר (ישעיהו נח, ט) אז תקרא וה׳ יענה תשוע ויאמר הנני. מהו הלשון "בשעת דוחקו"? הלא פשיטא שכל עני הוא במצב דחוק. ומפרש, שבזה עוררו אותנו חז"ל, שאם מלווה האדם לעני בשעה שדחוק גם לו – דהיינו ש'בשעת דוחקו' מוסב על המלווה – ובכל זאת אינו קופץ ידו ומלווה לעני שדחוק יותר ממנו, עליו הכתוב אומר "אז תקרא וה' יענה", כלומר אז ישמע ה׳ תפילתו שיתפלל בעד עצמו שיעזור לו ה' ויינצל מדוחקו.
בעניין זה מסופר על הרה"ק ה'פני מנחם' מגור זצ"ל:
געגועיו אל הצדקה היו שוקקים בנביעה תמידית, בלתי פוסקת. אף בימי חורפו, בהיותו שרוי במחסור, בשנים שבהן היה מטופל במשפחה ובצאצאים ופרנסתו היתה דחוקה – פיזר כספים רבים לכל נצרך והרעיף ממונו על גבאי הצדקה ששיחרו לפתחו.
מרגלא בפומיה בשם אביו ה׳אמרי אמת׳ זי״ע על דברי חז״ל (יבמות סג, א) המשבחים את המלווה סלע לעני 'בשעת דחקו' – שהכוונה בזה על המלווה לעני בשעת דחק הפרטית שלו, של המלווה [וכפי שהבאנו לעיל בשם ה׳כתב סופר׳]. ואכן קיים זאת הלכה למעשה.
חשקו הגדול אל הצדקה והחסד לא עזבו, והיה מפריש מלחמו הדל והעניק מכספו לתמוך בדלי יכולת שאין ידם משגת. הממון לא תפס בעיניו כל ערך, זולת רצון הבורא שניתן לקיים באמצעותו. ראו בו מעין התגלמות מעשי הצדיקים שהתקשו לפרוש לתנומת ליל ביודעם כי עדיין מצויים תחת ידם כספים שלא פוזרו.
במרוצת השנים סייעוהו מן השמים לפזר לצדקה ביד רחבה, וראו בעליל שמתקיימים בו דברי חז"ל (ב״ב ט, ב) 'כל הרודף אחר צדקה, הקב"ה ממציא לו מעות ועושה בהן צדקה'. כשמוקיריו ביקשו להנותו והמציאו לידו סכומים נכבדים, העבירם ללא היסוס עבור חלוקה למטרות צדקה. בכל פעם שכזו נתמלא שמחה עצומה. ויש שנענה להם באושר גלוי ואמר: "אכן באים אלי אנשים רבים המתלוננים שזקוקים הם לכסף, מה טוב שיש בידי לתת להם"
("הפני מנחם" ח״ב עמ׳ רח).