סיפר ר' יעקב גלינסקי זצ"ל את מה שסיפר לו גדול ישראל, הסטיייפלר זצוק"ל: פעם בא אליו בחור, והתאונן: קשה לו ללמוד. קשה. מה זה קשה, לא מסוגל.
הסטייפלר, איך יכול להבין אותו בכלל? הרי היה יושב ולומד יומם ולילה, יום וליל בלי הפסקה! בביאליסטוק היו לנו סדרים שלמדנו שלושים ושש שעות בלי בפסקה! והסטייפלר אמר לי פעם בחיוכו המאיר: היודע אתה, ר' יעקב, ברכת התורה אינה ברכת המצוות, ברכת הנהנין היא…
נו? ומה יאמר לבחור שאין לו טעם בלימוד?
"אתה לא יכול ללמוד בכלל?" שאל ברחימאיות, בסבר פנים יפות, מזדהה כל כולו עם הקושי.
"לא…"
"חצי שעה?"
"לא , קשה לי. העיניים יוצאות, הראש מרחף. לא יכול".
"עשר דקות". ביקש-התחנן הסטייפלר על נפשה של תורת ישראל. אח, המתק, האור שבה.
"לא יכול. לא מסוגל, כבוד הרב. באמת".
"חמש דקות?"
היסס לרגע, "חמש דקות? נו, טוב, שיהיה. חמש דקות אני יכול".
"חמש דקות אתה יכול?!" התרגש הסטייפלר והתפעם, "הרי זה נפלא! חמש דקות הן אוצר! תלמד חמש דקות ותעשה הפסקה. תסתובב קצת. עוד חמש דקות. עוד הפסקה. תטעם משהו. עוד חמש דקות. תנוח קצת. ככה… חמש דקות ועוד חמש דקות, אוצר בלום!"
הרי זה שנאמר "איש לפי אוכלו" כל אחד והיכולות שלו! אי אפשר לדרוש מתלמיד אחד יכולות של אחר! אי אפשר לבקש מילד אחד מה שמתאים לאחיו! כל ילד ומה שמתאים לו!
בפעם אחרת, ממשיך ר' יעקב, אמר לי כך: הרי אתה מדבר בפני בני תורה. הם חושבים, בחלקם, שהצלחה פירושה להיות בין הראשונים בשיעור, אולי אפילו בישיבה כולה, או בכולל. תגיד להם, שכל דף גמרא, כל תוספות, כל דקה של לימוד – היא היא ההצלחה! זוהי ההצלחה בעצמה!
(מתוך ספר 'רבי יעקב אומר' הגה"צ ר' יעקב גלינסקי זצוק"ל)