בראשיתה של ישיבת פוניבז', הביא הרב מפוניבז' מרן הגרי"ש כהנמן זצ"ל אל הישיבה כמה אנשים גלמודים שניצלו מגיא ההריגה בשואה האיומה, ונתן להם חדרים בפנימיה לישון בהם. הישיבה היתה להם לבית גשמי ורוחני, ואת כל מחסורם מצאו בתוך הישיבה. הגרב"צ פלמן, יחד עם התמדתו הגדולה בתורה, דבק במידת החסד והיה תמיד מתייחס לאותם גלמודים במאור פנים מיוחדת, והשכיל לתת לכל אחד מהם את היחס המיוחד לפי טבעו וענינו. כל אחד שמע ממנו מילה טובה שעודדה את רוחו, ונתנה לו את הכח להמשיך ולא להישבר מהמצב בו הוא שרוי.
אחד מאותם גלמודים היה הר"ר ישראל מאיר בויארסקי ז"ל, שמוצאו היה מברנוביץ, וכאשר עלה בודד וגלמוד לארץ, הגיע הרבה גם לבית אביו של הגרב"צ זצ"ל, הגאון רבי שמואל פלמן זצ"ל רב ביהכנ"ס היכל מאיר בתל אביב, שהכירו עוד מימי שבתו בברנוביץ. הגרב"צ שכבר הכירו מבית הוריו, כאשר הגיע לישיבה המשיך בדרך שקיבל בבית הוריו, קירבו והאיר לו פנים, ומצא תמיד איזה סיפור מענין או אימרה טובה כדי לומר לו ולשמח את רוחו. בהמשך השנים, לאחר נישואיו של הגרב"צ היה ר' ישראל מאיר מרבה לבקר גם בביתו, וגם שם מצא בית פתוח ומלא, וגדוש בחסד ובהטבה לבריותיו של מקום.
פעם אחת דיבר ר' ישראל מאיר בויארסקי עם אחד ממכריו מהישיבה וכה אמר: "אתה לא יודע מי זה ר' בן ציון פלמן… אבל אני כן יודע מיהו, בא ואספר לך סיפור שתבין במי מדובר". וזה סיפורו: בכל שבת לאחר תפילת מוסף בישיבה היה הגרב"צ בא לחדרו של רי"מ בישיבה ומברכו בברכת "גוט שבת", מתעניין מעט בשלומו, וממשיך אל שאר החדרים של הגלמודים שהיו בישיבה. שבועיים לפני פורים כאשר הגיע הגרב"צ כדרכו בשבת אל רי"מ, שאלו כמסיח לפי תומו האם הוא יודע מהם הממתקים המוצלחים ביותר, כיון שרוצה לקנות לבנו ממתק איכותי. השיב לו רי"מ שהוא לא מבין גדול בממתקים, ויתכן שיש כאלו שמכירים את השוק הזה יותר טוב ממנו, אבל לדעתו הוופלים של חברת 'מן' בטעם לימון מאוד טעימים ומשובחים, וגם סוכריות בטעם פירות של חברה מסויימת….
הגרב"צ הודה לו על דבריו והמשיך בדרכו. כעבור שבועיים, בפורים השכם בבוקר מיד לאחר התפילה וקריאת המגילה, בא הגרב"צ אל רי"מ להביא לו משלוח מנות, ובו הוופלים והסוכריות שאמר לו לפני שבועיים שהם טעימים… ועוד כמה דברי מתיקה משובחים. כאשר רי"מ פתח את משלוח המנות וראה את הדברים הללו, הבין מיד למפרע מה היתה כוונת שאלתו לפני כשבועיים… אלא שכדי לאמת את השערתו הלך לשאר הגלמודים שגרו בישיבה, ושאל אותם איזה משלוח מנות הביא להם הגרב"צ, וראה שכל אחד קיבל דברים אחרים, לא ראי זה כראי זה – הצד השווה שבהם שכל אחד קיבל את הדברים הערבים עליו במיוחד. כשראה כך שאל אותם: "האם לפני שבועיים שאל אתכם ר' בן ציון מהו הממתק הכי טעים?" וכאשר כל אחד השיב בחיוב, והתבונן במשלוח מנות שקיבל, הבין מה היתה מטרת השאלה…
סיים רי"מ את סיפורו ואמר לעמיתו לשיחה: "אתה רואה מיהו ר' בן ציון? בשקט ובהצנע נתן לכל אחד את הדברים הערבים עליו, ואילולי אני תפסתי את זה, אף אחד בעולם לא היה יודע מכך…".
(ע"פ שלמים מציון)