בפרשת יתרו: בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני" (י"ט, א')
אומר רש"י: "ביום הזה – בראש חדש. לא היה צריך לכתוב אלא 'ביום ההוא', מהו 'ביום הזה'? שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום נתנו".
דברי תורה צריך שיהיו חביבים עלינו, חדשים בעינינו, כאילו היום נתנו!
שואל האדמו"ר מגור זצ"ל, הרי בראש חדש לא הייתה עדין "קבלת התורה"! בראש חדש הגיעו בני ישראל למדבר סיני, והחלו בהכנות לקבלת התורה, כיצד, אפוא, דורשים מפסוק זה על ענין קבלת התורה – שיש צורך שיהיו דברי תורה חדשים בעינינו כאילו היום ניתנו?
והוא עונה: לא רק קבלת התורה צריכה שתהיה כל יום בהתחדשות ובחביבות כאילו היום ניתנה. גם ההכנה לקבלת התורה צריכה שתהיה, בכל יום, בהתחדשות ובחביבות. ישנה חשיבות גם להכנה ללימוד תורה כמו לעצם הלימוד. שניהם צריכים להיעשות מתוך הרגשה יום יומית של "דבר חדש".
אלא שיש להבין: מה פרוש הדבר שאומרים לאדם להרגיש "כאילו היום נתנו"? וכי למה שיחשוב כך? וכי אומרים לו כאן: "תהיה בעל דמיון ותתחיל לדמיין דברים"? הרי היום לא הייתה קבלת התורה, ומדוע יחשוב כאילו כן הייתה?
רבותי! התשובה פשוטה. כל אדם שלומד תורה – שכינה כנגדו, וכמו שמובא בחז"ל (אבות ג', ו: ברכות ו' ע"א): "ומנין שאפילו אחד יושב ועוסק בתורה ששכינה עמו, שנאמר: 'בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". ומה עושה השכינה עמו? מלמדת אותו את התורה! הוא יושב ועוסק בתורה והקב"ה מצטרף אליו ומלמד אותו תורה! ממש מוראדיג!
בתנא דבי אליהו (פרק י"ח) מובא: "ברוך המקום ברוך הוא שבחר בחכמים ובתלמידיהם ומקים בהם 'במידה שאדם מודד – בה מודדים לו', וכשם שהם יושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובכל מקום שפנוי להם, וקוראים ושונים לשם שמים, ויראה בלבבם, ומחזיקים דברי תורה בפיהם, כך הקב"ה יושב כנגדם ומגלה להם את סודות התורה"!
אין אפוא כל צורך לדמיין כאילו דברי התורה נתנו היום. הם אכן נתנו היום! בכל יום שיהודי יושב ולומד תורה – הקב"ה יושב אתו ומלמדו אפילו את סודות התורה! אנחנו צריכים להרגיש שזו המציאות! לחיות את הלמוד מתוך הרגשה כזו ששכינה עמנו בלמודנו! זוהי ממש בחינה של 'קבלת התורה' בכל יום.
סיפר לי אברך שמוסר שיעור בהרצליה סיפור, ממש געוואלדיג:
בשיעור שלי משתתף, מזה מספר שבועות, אדם שנמצא בתהליכי גיור ולומד למודי יהדות על מנת להיות גר צדק.
יום אחד פנה אלי ואמר לי: "זהו זה! אני לא ממשיך! אני לא אהיה גר!"
"מה יש? מה קרה?" שאלתי אותו, והוא עונה: "אני יושב כאן בשיעור כבר כמה שבועות, מאזין בקשב, ולא מבין מילה! מה תאמר לי? שהשיעור עמוק מדי, וקשה מאד לתפוס אותו! אבל אני רואה שאין פני הדברים כך! הנה יושבים בשיעור נערים צעירים, ילדים, והם כן מבינים, מתערבים בשיעור, שואלים, משיבים, מתפלפלים ומתווכחים, ואני לא תופס על מה הם מדברים! ואלא מה, תאמר שאני סתום, שיש לי ראש חלש… אני מוכן להראות לך את התעודות שלי, את הציונים שלי, ותראה בעצמך את כשרונותי הברוכים… המסקנה היחידה היא שגמרא זה לא בשבילי! אני לא מסוגל להבין אותה! אם כן, למה לי להתגיר? כדי שלא אבין כלום?!"
אמרתי לו: "זו באמת שאלה חזקה מאד. אני לא יכול לענות לך תשובה על שאלה כזו קשה! אבל אצלנו בבני ברק יש גאון, צדיק וקדוש, קוראים לו רבי חיים קניבסקי. נלך ביחד ונשאל אותו, נשמע מה הוא אומר."
הגעתי אתו לגאון ר' חיים ושאלנו אותו את השאלה. ר' חיים חייך, פנה אלי ואמר לי: "איך אתה רוצה שהוא ידע ללמוד, הרי אין לו מלמד?"
ברגע הראשון נפגעתי. מה זאת אומרת "אין לו מלמד"? הרי יש לו! אני מלמד אותו כל יום!
ור' חיים המשיך ואמר: "נכון שאתה מלמד אותו! אבל אנו אומרים כל יום בברכת התורה: 'ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל' – הוא מלמד רק את עמו ישראל, הוא לא מלמד גויים! והיות והקב"ה לא מלמד גויים – אין כל פלא בכך שאינו מבין! ברגע שיתגייר – יהיה לו מלמד. הקב"ה יהיה המלמד שלו, ואז הוא יבין!"
מוראדיג!
כמובן, ואין כל צורך לציין, כך באמת היה!
בכל מקום שבן אדם יושב ולומד תורה – שכינה עמו! הקב"ה לומד אתו ומלמד אותו! אם היינו מרגישים זאת ב"חוש", לא היינו צריכים "לדמיין" ש"כאילו נתנו היום"… אכן! הם נתנו היום, ובכל יום!
(מתוך 'יחי ראובן')