בספר 'ויגד משה' מופיע סיפור נפלא:
היה פעם צעיר יהודי שהתקרב לתורה ולמצוות. אחד מרבותיו שוחח עמו רבות בענייני היהדות, ובין השאר סיפר לו על גדלותו העצומה של הפוסק המפורסם הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, היושב ב'איסט סייד' ומצודתו פרושה בכל העולם, כאשר שאלות מכל קצוות תבל עולות על שולחנו הערוך והבהיר.
הצעיר הזה החליט לפגוש את הפלא בעצמו. בהזדמנות הראשונה, עשה את דרכו אל מעונו של רבי משה. כשהגיע, נקש בהססנות על הדלת. להפתעתו, פתח הרב בעצמו את הדלת בפניו, הכניסו פנימה בחום, ושאל למבוקשו.
למען האמת, מבוקשו של הצעיר היה רק לפגוש את רבי משה פנים אל פנים, ותו לא. אבל כשעמד כך מול הרב, הבין שהרב מצפה לשאלה כלשהי. הוא עשה חשבון מהיר, שאם כולם שואלים שאלות בהלכה, גם הוא צריך לשאול שאלה בהלכה. מה ישאל? זה מה שעלה בדעתו: "כבוד הרב, מה מברכים על תפוח?"…
"שאלה גדולה שאלת בני", אמר לו רבי משה ברוך. מי שהיה מורגל לשאלות חמורות שבחמורות, אפילו לא גילה סימן קטן של זלזול בשאלה שכל תינוק יודע עליה את התשובה. "כתבתי על כך תשובה להלכה", המשיך בנועם, "והעליתי להלכה, שיש בזה כמה פרטי דינים וחילוקים: אם התפוח עדין בוסר ואינו טוב לאכילה – יברך שהכל נהיה בדברו. ואם הוא בוסר אך כבר ראוי לאכילה – יברך בורא פרי האדמה. ודלא כהשו"ע. ואם הוא בשל כל צרכו – יברך בורא פרי העץ" (אגרות משה ח"א סנ"ז, יעויין שם בהרחבה פרטי הדינים והשיטות).
עיניו של השואל נצצו משמחה. הוא הודה לרב, ביקש ברכה, ולאחר מכן הלך לדרכו, כשאותות החוויה הרוחנית שעבר ניכרים על פניו. הוא חזר לרבו, וסיפר לו שהיה אצל רבי משה פיינשטיין, ואף שאל אותו שאלה בהלכה.
"איזו שאלה שאלת?" – התעניין רבו. והוא חזר, מילה במילה, על השאלה. רבו החוויר: "בשאלה כזו מטרידים את פוסק הדור?!" – שאל כשהוא מזועזע כולו.
הצעיר לא התבלבל, אלא אמר לו כי הרב עצמו אמר לו שמדובר בשאלה גדולה, ואף פרס בפניו כמה חידושי דינים שחידש בזה להלכה בספרו! –