לפני כמה שבועות דיברתי עם יהודי. הלה שאל אותי: "האם ראית שהגעתי לתפילה עם בני?"
"לא. לא שמתי לב", עניתי.
"תראה", הוא אומר, "אני כעסתי עליו על כך שהגיע מאוחר לתפילה בשבת בבוקר, כי זה היה בניגוד למה שסיכמתי איתו".
שאלתי אותו: "ועל זה שהוא בכלל הגיע לבית הכנסת, על זה כן אמרת לו מילה טובה?"
"לא", הוא עונה, "על זה לא מגיע לו מילה טובה, בענין הזה הוא בסדר. תבין, זה חלק מהעניין: הוא חייב להגיע, אבל על זה שהוא איחר בניגוד להסכם, על זה אני חייב לעורר אותו. אני חייב לבנות אותו! אני חייב לתת לו את מה שנקרא 'ביקורת חיובית', 'ביקורת בונה' "…
השבוע בחרתי להתמקד בנושא של: ביקורת חיובית וביקורת בונה והקשר לפרשתנו.
בפרשתנו, משה רבינו "מעיר" לעם ישראל לפני שהוא נפטר מהם, לפני שייפרד מהם לנצח. התורה אומרת שהזמן והעיתוי שבו הוכיח אותם היה בתאריך מסוים מאוד, "בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש", ובפסוק נוסף בתורת משה רבינו הסיפור הזה קרה "אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי".
למה נכתב הפרט הזה בתורה? הספרי מדבר על זה ורש"י מביא אותו:
משה רבינו אמר: אם אוכיח אותם לפני שהם נכנסים לקצה הארץ, לפני שהם מתחילים להריח את הריח של ארץ ישראל, יאמרו: 'בשביל זה עלינו? מה פתאום הוא מעיר לנו?' בשפת הרחוב היו אומרים: "מיהו שיגיד לנו?"…
מה הטיב לנו? מה בכלל הוא עשה בשבילנו? אינו בא אלא לקנטר ולמצוא עילה…
למה?
שאין בו כוח להכניסנו לארץ .
רבותי, הנושא של ביקורת בנוי בצורה כזו שכאשר בן אדם אומר ביקורת למישהו, חוץ מהתת הכרה בכוחות הכהים, חוץ מהרצון האמיתי והטהור לעזור לשני, ישנו כוח בידי המבקר, אם אני מוצא בו חיסרון זה עוזר לי להרגיש יותר טוב. 'לקנטר ולמצוא עילה'…. או לחפש תירוץ למה אני לא עשיתי בשבילך משהו.
משה רבינו בתוכחתו לא אומר להם: אני עכשיו נמצא אחרי מלחמת סיחון ועוג,… רק התורה מציינת: אחרי שהמלחמה הזאת בוצעה והיתה מלחמה מאד גדולה וקשה, ומשה רבינו ניצח בשתי המלחמות האלה, הוא הרוויח את הזכות לבוא ולהגיד להם מוסר. ולמה?
כי עכשיו הם לא יכולים כבר להגיד הוא סתם בא 'לקנטר ולמצוא עילה'.
נשאלת השאלה: האם משה רבינו שהוציא אותם מארץ מצרים, קרע להם את הים, הוריד להם את המן, הביא להם את השלו, הביא להם את הבאר אחרי שמרים נפטרה, את ענני הכבוד, ניסים ונפלאות, שמר עליהם מהקפידות והעונשים שהגיעו להם אחרי חטא העגל,
ומהמעפילים, וכל שאר הנסיונות, כל מה שקרה במדבר במשך 40 שנה, משה רבינו שהגן עליהם שמר עליהם והשפיע עליהם כל טוב – צדיק הדור, אז מלחמת סיחון ועוג- זה הפרט שישנה?
והתשובה, אתה יכול לעשות בשבילם הכול, אבל כשאתה בא להגיד ביקורת תהיה בטוח שאתה מכוסה לגמרי, על מנת שיקבלו את התוכחה בלב נקי.
במדבר – הכול עשה בשבילם. אוכל, שתיה, ביגוד, הלבשה, מגורים, הכול! הוא דאג להם, תורה – נסי ניסים,
כשמגיעים לארץ ישראל מתחילה הנהגה החדשה, הנהגה של דרך הטבע.
אולי, יהיה מי שיגיד, ואנחנו רואים ברש"י שמופיע גם בפסוקים הסמוכים שהם נטו להתלונן ולקנטר, אז יהיה מי שיגיד : עכשיו את ההשגחה! עכשיו בארץ ישראל אין לו כוח אז הוא בא בטענות. כי טבע של אנשים שהם מוצאים חיסרון אחד, לא מקבלים את כל מה שנאמר. כשאנחנו באים להגיד למישהו ביקורת, כהורים כמחנכים, עורכי דינים שרוצים לעזור, שני דברים חובה עלינו לבדוק: דבר ראשון, מהו המניע האמיתי שלנו? האם המניע שלנו הוא באמת לעזור לשני? ודבר שני כיצד נעשה זאת בצורה שתגרום לו להסכים ולקבל, באופן שיבין וירגיש שבאמת התכוונו לטובתו?
הגמרא אומרת במסכת בבא בתרא ובמסכת ערכין בשם רבי טרפון: תמהני אם יש מישהו בדור הזה מישהו שיכול להוכיח. דהיינו, כשאתה אומר למישהו: "טול קיסם מבין שיניך", הוא יאמר לך: "טול קורה מבין עיניך"
קצירת העומר.
הבה נתאר לעצמינו מה היה קורה אם הדיין היה אומר לאדם שהוא רוצה להוכיח אותו: "תשמע, יש לי כאן קורה בין עיני, הזמנתי תור לניתוח קוסמטי, להוריד את הקורה, לתקן את העוול, לשלם את מה שאני חייב. בינתיים, בתוקף סמכותי כדיין, בתוקף סמכותי כאבא, כשופט, כמחנך, אני מודע לבעיה שלי. אבל בקשר למה שקורה אתך, אני רוצה לעזור לך: טול קיסם מבין שיניך". האם גם במקרה כזה יוכל לענות לו הנדון, המוכח- 'טול קורה מבין עיניך'? ודאי שלא.
כלל ראשון: אל תתעלם מהחסרונות שלך – אל תציג את עצמך כמושלם! ואם אתה מושלם לגמרי באותו ענין שאתה מוכיח עליו, לפחות תראה לו דברים טובים שעשית בשבילו. דברים טובים שמזכירים לו, מסבירים לו, ומפרטים לו מדוע המניע שלך הוא אכן טהור…. אתה בא לעזור לו ולא להוכיח אותו, 'לקנטר ולמצוא עילה'.
זה מה שעשה משה רבינו – כליל השלמות. דבר אחד – עשיתי בשבילכם הכול. גם לפי דרך הטבע וגם לא לפי דרך הטבע. עכשיו יש לי גם את הזכות לומר לכם את דברי המוסר האלו. וכל זה סמוך למותו, כשכולם יודעים שהוא מתכוון רק לטובתם ואין לו שום רווח אישי מהדיבורים הללו.
בימים אלו, כשאנחנו נמצאים בימי האבל על חורבן הבית, שנחרב בין השאר בגלל שנאת חינם, לפעמים, כל מה שצריך זה בסה"כ שימת לב קטנה. כשאנחנו באים לתקן את השני, ורוצים עניין מסויים, כשאנחנו באים לחנך- עלינו להתבונן שהחינוך יהיה באופן של בניה, באופן של תמיכה, שמקבל המסר יבין וירגיש שאנחנו באמת רוצים בטובתו, ועל ידי זה נרבה אהבת חברים, אהבת חינם, ובזכות זה תחזינה עינינו, בעזר ה' בקרוב, לשובך לציון ברחמים, באהבת ישראל שלמה, בבחינת "ויחן שם ישראל נגד ההר". שכל מה שהיה בהר סיני- יהיה שוב בהר הבית!!!
בעגלא דידן, ונאמר אמן.
א-גוטן שבת, ובשורות טובות.
האיש הזה שינה את פני העולם,