שח הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א:
סיפר לי איש נאמן, אשר לרגלי מאורע מסוים סיבבו מן השמים שנתמנה כמנהל אחראי באחת המחלקות החשובות של 'עזר מציון'. בד בבד עם אחריותו הגדולה על ניהול המשרדים השונים, שימש גם בתור 'פרמדיק' מומחה, ובעת הצורך יצא עם רכב האמבולנס הגדול והמאובזר היטב להיות לעזר ולאחיסמך לחולים ולמשפחתם בשעתם הקשה, וכבר עלתה בידו בחסדי שמים לא אחת להציל חולים מסוכנים ממוות לחיים, בהגיעו מיידית ככוח 'הצלה' ראשון אל החולה.
מתוך ניסיונו האישי בעשרות ומאות מקרים קשים, ובהיותו מתוקף תפקידו יוצא ונכנס במסדרונות בתי החולים השונים, נצרך לעלות פעמים רבות אל בתיהם של גדולי ישראל, עם שאלות גורליות שהיו צריכים להכרעת דעת תורה, וכך נעשה מקורב מאוד אצל רבינו מאורן של ישראל הסטייפעלער זצוק"ל בעל 'קהילות יעקב'.
באחת השיחות שהיו לו עם הרב, סיפר לפניו כי לנוכח המקרים הקשים שהוא פוגש, הפוקדים לעתים רבות גם יהודים כשרים ושלמים, פעמים רבות עולה בליבו התמיהה והפליאה, על מה ולמה עשה ד' ככה?
ענה לו הסטייפעלער: "להבין את דרכי ד' – הרי גם מעצמך תבין שאי אפשר לילוד אשה להשיג. וכי את השואה האיומה שפקדה את בני ישראל והכחידה יותר משליש מעם סגולה, כשמיליונים נעקדו על קידוש השם, יכולים אנו להבין?! רק זאת ידענו נאמנה, מתוך אמונה פשוטה ותמימה, כי ישרים דרכי ה', וכך צריך להיות!"
שוב שאל האיש, מה אם כן יכול הוא לעשות ולהתחזק בנדון, מאחר שנחשף רבות למקרים כואבים וכואבים, ובוודאי מן השמים תובעים גם ממנו התחזקות וקירוב, כשמראים לו תמיד את יד ד' הקשה!
ענה לו הסטייפעלער בחביבות רבה: "ראשית עליך להודות להשי"ת על הזכות הגדולה שנפלה בחלקך להציל נפשות ישראל, כי אפילו המציל נפש אחת מישראל בלבד, הרי הוא כמי שהציל עולם מלא! אך בזה צדקו דבריך, שכשרואים דברים קשים שכאלה הרי זה כמו 'מוסר ספר' חי, המחייב להתחזק יותר בשמירת התורה והמצוה. ולפיכך בוודאי עליך להתחזק ולקבל על עצמך קבלות טובות וישרות בחיזוק תורה ויראת שמים.
"אולם", המשיך הסטייפעלער, "זאת צריך לדעת בסדר קבלות הטובות וההתחזקות בתורה וביראת שמים – שלא לרוץ בהם רחוק מדי!" ותיכף פתח הרב וביאר לפניו:
"יסוד זה אנו למדין מסדר מצות חנוכה, שתקנו חכמים מדרגות מדרגות בסדר המצוה. מתחילה פירשו את יסוד שורש המצוה שהיא ב'נר איש וביתו', ושוב הוסיפו בה דרגת 'מהדרין' שמדליקין בה 'נר לכל אחד ואחד', ושוב יש בה דרגה נוספת של 'מהדרין מן המהדרין'.
"ואפילו בדרגה הגבוהה של 'מהדרין מן המהדרין' חזינן שגם בה תקנו סדר עליית המדרגות מתון מתון, ועל אף היותם מחבבים את המצוות ביותר, ומהדרין בהם הידור אחר הידור, עם כל זאת גם בהם תקנו סדרי מדרגות – ביום הראשון מדליק נר אחד בלבד, ושוב למחרת 'מוסיף והולך' עם עוד נר אחד נוסף בלבד, וכך יום שלם ממתין הוא עד להוספת עוד נר במצוה.
"ובדווקא לא תקנו חכמים שידליק תיכף ביום הראשון את כל שמונת הנרות בבת אחת, כדי שלא לדלג ולקפוץ בקפיצה אחת תיכף עד המדרגה הגבוהה ביותר. רק בסדר מסודר ומבוסס היטב, 'מוסיף והולך' ממדרגה למדרגה, נר אחד בלבד לכל יום.
"למדנו אפוא מיסוד סדר מצות החנוכה", סיים הרב, "שאין ראוי לחטוף ולתפוס מדרגות רבות בבת אחת, כי אם להתקדם במתינות מדרגה אחד מדרגה. לפיכך אל תמהר לקבל על עצמך דברים גדולים, שאינם לפי מידתך ולא תוכל להחזיק בהם! התחל נא בקבלה אחת לטובה, בדבר המתאים לפי נפשך שתוכל לעמוד בו איתן, ורק לאחר שכבר יתהפך אצלך ההרגל כמו טבע, כמאמר החכם שההרגל נעשה טבע, אז תמשיך להיות מוסיף והולך למדרגה נוספת. וכלל זה הוא אחד מן השורשים הגדולים בעבודת השם יתברך!"
(טיב הקהילה, שיחת קודש בהדלקת נר ג' דחנוכה תשע"ו)