"ויקרא אל משה" (ויקרא א, א)
הרבה נכתב על האל"ף זעירא ב'ויקרא'. חוט השני העובר אצל המפרשים הוא, שזה נובע מענוותנותו של משה רבנו.
סיפר ותיעד הרב ישעיה קרליץ, יד ימינו של מרן הגר"נ קרליץ: היה זה לקראת אסיפה מצומצמת של רבנים אודות מינוי של יהודי מסוים לתפקיד ציבורי בבני ברק. מרן הגר"נ שליט"א היה סבור שאין למנות את האיש לתפקיד המדובר בשום אופן, ולפני שיצאתי עם הרב לאסיפה הוא התבטא באוזני: "אני לא אתן בשום אופן שימנו אותו". וכאשר הרב שליט"א מתבטא כך, זה אומר את כל התקיפות ההשקפתית מבחינתו.
האסיפה המצומצמת של הרבנים נפתחה, והתנהלה בטוב טעם כמו כל האסיפות בראשות שני פוסקי ההלכה, הגר"ש ואזנר זצ"ל וידבלחט"א הגאב"ד שליט"א, ולמעשה, מלבד כמה פרטים נוספים שנידונו בה באסיפה, מינו בה את האיש המדובר לתפקידו, כמובן, למורת רוחו של מרן הרב שליט"א. ואני עמדתי משתומם מהצד, לא ידעתי מה קורה כאן, מדוע הרב שתק ולא אמר מילה בנושא.
בדרך חזרה לביתו, העזתי לשאול את מרן הגאב"ד שליט"א. מדוע העזתי? כי הרב עצמו אמר לי שלא יתן את המינוי, לכן שאלתי בתמיהה: מה קרה שהרב לא דיבר מאומה ולא הביע את דעתו הכאובה?!
הרב השיב לי במילים בודדות: "הרב ואזנר החליט".
היינו, כי תמיד באסיפות מהסגנון הזה, לפני שהרב ואזנר מביע את דעתו היה פונה אל מרן הרב ושואל: "ומה אתם אומרים על כך?", והפעם, משום מה, היה ברור לו כי כולם בדעה אחת, ולכן פתח ואמר: "התאספנו כאן למנות את פלוני אלמוני לתפקיד לנהל את המינוי". לכן, מרן הרב לא דיבר מאומה. כי אם הוא לא שואל, אינו מביע דעה.
אם מישהו מבין את המימד של הענווה וההתגברות, בענין ציבורי שמרן הרב שליט"א היה סבור עקרונית שלטובת הכלל אין למנותו, אבל הבליג, מחמת כבודו של מרן הגר"ש ואזנר.
('נשיח בחוקיך' מתוך מוסף ש"ק יתד נאמן)