הרב אברהם פוקס
רבנו בעל ה'שדי חמד' זצ"ל נולד בירושלים. לאחר נישואיו ופטירת אביו עבר לטורקיה מחמת עול הפרנסה. לימים מונה לרבה של עיר בחצי האי קְרים שבחבל רוסיה, קרוב לארבעים שנה שימש בה כרב ושם החל בכתיבת סדרת הספרים "שדי חמד", בנוסף לספרים אחרים שחיבר. כשבע שנים לפני פטירתו – היום לפני 110 שנים – עלה לארץ ישראל על מנת להיקבר בה ושם סיים את כתיבת ה"שדי חמד".
סיפר פעם רבנו לאחד מבאי ביתו, שבצעירותו לא הצטיין בכישרונות מיוחדים, ומעייני החוכמה נפתחו בקרבו כשהיה מבוגר יותר, וזאת בעקבות מעשה שאירע לו. וכך סיפר:
בהיותי אברך צעיר בשנים, למדתי בבית המדרש, ושקדתי על תלמודי ועשיתי חיל. והנה, אחד מבני חבורת הלומדים בבית המדרש שנתקנא בי, יזם יום אחד עלילה שפלה עלי. הלך ושיחד את המשרתת הערבייה שעבדה בניקיון בית המדרש שתוציא עלי שם רע. ואכן כך עשתה. מיד התקהל סביבי קהל רב והאשימו אותי בצביעות, חירפו וגידפו אותי. לא יכולתי לשאת את הבושה האיומה ונאלצתי לברוח משם.
ראש בית המדרש לא האמין לדברי הערבייה ופיטר אותה ממשרתה. לאחר תקופה כאשר כלו דמי השוחד מכיסה, באה אלי הערבייה והתחננה לפני שאסלח לה על העוול הנורא שגרמה לי. היא הבטיחה לי שתלך ותפרסם ברבים את כל האמת ותאמר שהייתה זו עלילת שווא. והוסיפה וביקשה שהואיל ופרנסתה אינה מצויה בידה, אזי לאחר שתטהר את שמי, אבוא ואשתדל למענה אצל בעל הבית שיחזירנה לעבודה.
באותו רגע – סיפר בעל השדי חמד – עמדתי בפני התלבטות נוראה. מצד אחד שמחתי על ההזדמנות אשר לה ייחלתי כל הזמן, ששמי יטוהר מהאשמה הנוראה והכל יבוא על מקומו בשלום, וכמעט נעתרתי לבקשתה. אך או אז צצה בי מחשבה הפוכה: הרי חילול ה' גדול כבר נגרם, ועכשיו אם יתפרסם הסיפור האמתי, ייצא שוב חילול ה' אודות התנהגותו המבישה של אותו אברך. מוטב א"כ שאמשיך לסבול חרפתי בדומיה עד יעבור זעם.
ההתלבטות היתה קשה מאוד. לבסוף גמלה ההחלטה בלבי, נגשתי למשרתת ואמרתי לה: את מה שאת מבקשת שאשתדל אצל בעה"ב למענך – מסכים אני לעשות, אולם אני אוסר עליך באיסור גמור לספר לאיש את דבר השוחד והעלילה.
והוסיף רבנו וסיפר: באותה שעה שקיבלתי את ההחלטה הקשה אשר עלולה היתה לסכן את כל עתידי בעולם התורה, הרגשתי איך מעיינות החכמה נפתחים אצלי. במקום הנזק שהיה צפוי מהחלטתי, זכיתי לסייעתא דשמיא במידה בלתי מצויה אשר הביאתני עד הלום.
מאורע מעניין התרחש עם רבנו בהגיעו לחצי האי קרים. בהגיע ימי חנוכה נוכח לראות כי נרות החנוכה הנמכרים שם בדוכנים הינם קטנים מאוד. כה צרים היו, עד כי לא דלקו אפילו כפי זמן המינימום של חובת ההדלקה [חצי שעה]. הוא הורה אפוא להכפיל את גודל הנרות, בהסבירו את החובה ההלכתית שבדבר, והוסיף גם את דברי הגמרא כי כל הזהיר בנר שבת ונר חנוכה לעשותם יפה – יהיו לו בנים תלמידי חכמים.
הכפלת גודל הנרות – הכפילה גם את מחירם, ויהודי קרים עניים ודלים היו. אך איש מהם לא התנגד. גדולה היתה שאיפתם לזכות לבנים מאירים בתורה. ואכן מאותה שנה הוכפל שם גודל הנרות.