הגאון רבי מאיר קרליץ זצ"ל, רבה של לכוביץ', ספר לאבי מורי שליט"א מעשה נורא, שארע במחצת גאון הדור, מרן רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל, המלמד אותנו על זהירותו ורגישותו הגדולה בצער אלמנה:
באחת הפעמים שנכח רבי מאיר בביתו של רבי חיים עוזר, התקימה במקום אספת רבנים שדנה בענינים נכבדים וחשובים. לפתע נכנסה אשה אלמנה שבקשה לשוחח עם רבי חיים עוזר. בתחלה נסה לדחותה, שכן הרב ישב אז בראש אספת הרבנים, אך לאחר הפצרות חוזרות ונשנות נעתר להכניסה.
האשה החלה לבכות שאין לה כסף, והיא מענינת לקבל תמיכה מקפת הצדקה לבסוס מסחרה. רבי חיים עוזר שהכירה וידע כי יש לה כסף והיא מדברת כך רק מחמת כאב ומסכנות, לא הסכים לאשר לה קבלת צדקה מקפת הקהל.
רבי חיים עוזר כידוע חש אחריות עצומה באשר למטרות הכסף ולישר השמוש בו. כל פרוטה שיצאה מהקפה היתה מדקדקת ומחשבת אך ורק למטרות חיוניות והכרחיות. במקרה זה סבר רבי חיים עוזר שאין אלמנה זו כה נצרכת כפי שהיא טוענת, בכדי להעניק לה סכום מקפת הקהל על חשבונם של הנזקקים באמת. במקום זה הוציא לה מכיסו הפרטי כמה פרוטות והעניק לה.
האשה שהיתה מרת נפש, התקרבה לכוונו והלמה באגרופים קמוצים על השלחן. היא דרשה בקול מאים לקבל את הכסף מהקפה. "אם לא – אשבר כאן את כל רהיטי הבית…" – אמרה בכעס. רבי חיים עוזר לא הראה שום סימני רתיעה, ולא זע ולא זז ממקומו, עד כי היה נדמה לרגע שהיא עומדת להכות בו.
רבי מאיר שראה את התנהגותה המבישת והעזת פניה כנגד גדול הדור וגאונו, נעמד להגן בגופו על רבי חיים עוזר, ולעצר בעדה מלהתקרב אליו.
לפתע לפת רבי חיים עוזר את ידו של רבי מאיר בחזקה, ולחש לו באזנו דברים נוקבים וחדים שאינם משתמעים לשני פנים: "הנח לה! לא! לא כך! וכי אינך יודע שזאת אלמנה?!…"
לימים, כשתאר רבי מאיר את המארע, אמר כי באותה שעה שרבי חיים עוזר לחש לו "הנח לה! זאת אלמנה!" היה נדמה בעיניו כאלו נשמעה מפיו הצעקה: "הזהר מסכין חריפה החותכת, פן תנזק ממנה". שכן לגביו של רבי חיים עוזר, פגיעה באלמנה כמוה כהעברת סכין חדה על בשרו!
(מתוך סדרת הספרים הנפלאה 'אוצרותיהם אמלא' פרשת משפטים)