הרב צבי וינברג
"וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (ויקרא כ"ב, ל"ב)
כתב: הרמב"ם (הל' יסודי התורה פ"ה ה"א) "כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל".
וכבר עמדו המפרשים בלשונו שכתב "כל בית ישראל", שהלא ודאי שכל ישראל מצווין לקיים את כל מצוות התורה, ומדוע הדגיש דווקא במצות קידוש השם "כל בית ישראל" (ועי' בספר המפתח שם, שהביאו שיש מפרשים שבא לרבות נשים וגרים, או קטנים שאפי' שאינם חייבים בשאר מצוות, הכא חייבים, וכן בא למעט בני נח.)
ובס' אבני שוהם עה"ת (לרבי משה לייב שחור זצ"ל) פירש, שבא הרמב"ם לומר שגם אם הגזירה היא על "כל בית ישראל" והכלל כולו עומד בסכנת כליה אם לא יעבדו ע"ז, וכמו שהיה בזמן אחשורוש שביקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים, מ"מ מצווים הכל יחד למסור נפשם לקדש שם שמים.
שאין לומר שכיון שעומדים להכחיד שם ישראל בעולם, אין לך חילול ה' גדול מזה, אעפ"כ בהדי כבשי דרחמנא למה לך, ומצווים "כל בית ישראל" כולם למסור את נפשם על קידוש ה'.
(קב ונקי)