"וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת" (במדבר כ"ג, כ"ט)
וברבינו בחיי להלן (כב,מא) כתב: בשלשה מקומות בנה כ"א מזבחות, שבעה בבמות בעל, ושבעה בשדה צופים ראש הפסגה, ושבעה בבעל פעור, הרי כ"א, והיה מקריב על כל מזבח פר ואיל ונמצא שכל קרבנותיו בשלשה מקומות אלו מ"ב קרבנות.
ובסוטה (מז.) לומדים את הענין של "מתוך שלא לשמה בא לשמה", מבלק שהקריב מ"ב קרבנות שזכה ויצא ממנו שלמה (בנו של דוד מצאצאי רות שהיא בת בתו של עגלון בן בנו של בלק) שהקריב אלף עולות, שהרי מטרתו של בלק בהקרבת הקרבנות היתה שלא לשמה כדי להכחיד את כלל ישראל (ועי' מהרש"א הוריות י:)
ומכאן הקשה הגר"י הוטנר זצ"ל (בפחד יצחק שבועות מאמר ו') על יסודו של הגר"ח מוולאזין זצ"ל ברוח חיים (פרק א,משנה יג ד"ה נגד שמא) על מה שאחז"ל לעולם יעסוק אדם אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, רצה לומר שילמוד אפי' שלא לשמה אך על זה האופן והכוונה שמתוך כך יבוא לידי מדרגת לשמה, דהיינו כשלומד שלא לשמה צריך לחשוב שהלימוד הזה יביא אותו ללשמה.
ומקשה הגר"י זצ"ל שאם ילפי' מבלק, בוודאי לא שייך לומר דבלק הקריב שלא לשמה בכדי שיזכה להקריב לשמה, וצ"ע.