סוטה דף מא
מתי לא אומרים 'יחיד ורבים הלכה כרבים'?
כל אדם שיש בו חנופה
ה״בן איש חי״ באחת מדרשותיו סיפר מעשה. ממלכה אחת נהגו בה שהמלך יושב ספון בארמונו, ולא יראו פניו. כך ירחש לו העם הערצה ויתיחס אליו ביראת כבוד ובחרדה. רק שבעה שרים היו רואי פני המלך, והביאו לפניו את כל עניני הממלכה, שמעו את החלטותיו והוציאו אותן אל הפועל. מובן שכוחם של השרים היה עצום ורב, יכולים היו לעשות כל שליבם חפץ באמרם שזוהי גזרת המלך, אבל תמיד שרויים היו בפחד פן יעלה הרצון מלפני המלך להדיחם ולמנות אחרים תחתם.
יום אחד מת המלך ובנו הקטן הומלך תחתיו. בקשו שבעת השרים להחניף לו כדי שלא ירצה להחליפם. מה עשו? נמנו וגמרו ובאו אליו כולם פה אחד ואמרו אדוננו המלך רואים אנו על פניו זיו אורה אור מופלא, והרי זו הוכחה שמלכותו תתקיים לעולם, החניפו דבריהם למלך והאמין למאמרם.
כעבור כמה חדשים שלח לו אחד ממלכי ארץ ראי ענק, שהיה יקר המציאות באותם ימים הביט בו המלך וראה שפניו מכוערים עד מאד. חרה אפו ביועציו, ששקרו עליו בחניפותם. קרא להם ואמר אמרתם כי קרן עור פני, והנה לא זו בלבד שלא קרן בהם אור, עוד חשך המראה משחור, אמרתם כי כל רואי ישמחו בראות פני, והנה הראי מכחישכם. בני מוות אתם על שכזבתם במלככם.
אמרו לו השרים אדוננו המלך למי תאמין לנו או לראי? ראי זה משקר במצח נחושה. הן תראה כי הוא אחד ואנו שבעה. לא נחה דעתם עד שיעצו לו להעניש את הראי בכל חומר הדין ולשוברו לרסיסים, אמר המלך כדבריכם כן אעשה. נטל מוט ברזל ושבר את הראי לשברים. לפתע, קם המלך ואמר ראו זה פלא דחיתם את עדות הראי באמרכם, כי הוא אחד ואתם שבעה, ואין אחד מכחיש את השבעה, אבל הנה עתה מתגוללים כאן עשרות רסיסים, ובכל אחת משתקפת דמותי ולא תואר ולא הדר בה.
התקוממו השרים ואמרו אדוננו המלך הכיצד יכול שבר זכוכית להעיד, הרי פה ולשון עינים ואוזנים אין לו, וכי יוכל להכחיש דברי אדם בר דעת בעל שכל ותבונה. אמר המלך ואתם אלו שאומרים עליכם שחכמים אתם, איך לא תבינו נכון אמנם אין לזכוכית פה ולא לשון. אבל הטבע המוטבע בה מעיד כמאה עדים, כי לא תשקר ולא תכזב, ונאמנה היא יותר מאלפי בני אדם, בני אדם משקרים ומכזבים לפי נטיותיהם ונגיעותיהם, והטבע – ראי נאמן הוא לא ישקר ולא יכזב לעולם.
זו גם התשובה לטענת אומות העולם, אפילו יהיו רבים כחול אשר על שפת הים דתם שקר היא, כזב והבל. כדברי אותם יועצים שהסתמכו על היותם הרבים, כי התאווה והגאוה המדות והרצונות, מעוורים את שכלם ומעוותים את ראיתם, אולם אנו בעינינו ראינו את הניסים התדירים בבית המקדש, בעינינו רואים כיצד עושה הוא רצון יראיו, כיצד מושיע חוסיו, וראיות אלו – ראיות מוצקות הן, מה לנו ולהמון השוטים העוצמים עין בפני האמת.
(אוצרות התורה פרשת משפטים)