סוטה דף כח
אימתי היה בדורות האחרונים 'דין סוטה'?
שאסורה לבעל
מעשה נורא ונפלא מסופר על החיד״א זצ״ל שפעל בכח תורתו הקדושה להמית אשה זונה כאשר השמיע פרשת סוטה באזניה, המעשה הובא בספר ׳שם הגדולים החדש׳ (אות ח סימן כט), [חיברו הגאון מוהר״ר אהרןוואלדען ז״ל מק״ק ווארשא. הספר מעוטר בהסכמות מגדולי דורו, ביניהם הגאונים הצדיקים רבי שלמה קלוגער זצ״ל מבראד, רבי יוסף שאול נאטאהנזאהן זצ״ל מלבוב ,רבי שמעון סופר זצ״ל מקראקא, ועוד. נדפס לראשונה בווארשא תרכ״ה]. ומעשה שהיה כך היה:
לעת זקנתו של החיד״א, קבע ישיבתו בעיר ליוורנו יצ״ו, ופעם בא לפניו אדם חשוב שהיה כהן, בקובלנא על אשתו שנסתרה עם איש זר. אמר לו החיד״א: ״על פי מצות התורה מוכרח אתה לגרשה״.
הדיינים המובהקים שבעיר היו קרובים לאשה ורצו לחפות עליה, אמרו לחיד״א: ״ילמדנו רבינו מאין לו מקור דין זה לשפוט בלא עדים, אין זה אלא דברי נביאות, ולא בשמים היא, ואם נעשה דין ומשפט על פי רוח הקודש, ייצא ח״ו משפט מעוקל, כי בעוונותינו הרבים אין לנו בזמן הזה לא כהן ולא נביא, אלא דברי חז״ל על פי דין תורה הקדושה״. והחיד״א לא השיב להם מאומה, רק חזר על דבריו פעם שנית לבעל האשה, ואמר לו: ״שמע בקולי וגרש את האשה הזאת״.
כראות הדיינים כי החיד״א לא ענה להם, הלכו לקרובי האשה שהיו נכבדי העיר ההיא, וסיפרו להם את כל המעשה, וילינו עליו את כל העדה.
כשמוע החיד״א את דברי ריבות האלה, ותהי עליו רוח ה' ושלח וקרא לאשה, והיא הגיעה אליו לבית העליה אשר שם היה חדר לימודו ובית תפילתו.
כראות החיד״א אותה, קם מכסאו והלך למקום אשר בו היו מונחים ספרי תורות, ולקח ספר תורה וקרא באזניה פרשת הסוטה בטעמי המקרא. ויהי כאשר הפניתה האשה את שכמה ללכת, קרא עליה החיד״א בקול: ״אם לא שטית וגו', ואת כי שטית״ וגו'. כאשר רצתה האשה לרדת, שמה האשה את רגלה על המעלה הראשונה מהמדרגות, ולא הספיקה לרדת עד שפניה נהפכו לירקון, ועיניה בלטו, וכל הכתוב ב׳פרשת סוטה׳ נתקיים בה, וצעקה בקול זעקה גדולה ומרה, ולקול הזעקה אשר צעקה באו הדיינים והרבה מאנשי העיר לראות את המחזה הנורא הזאת ויבהל ומאוד, ויקראו: ״הוציאו את הארורה הזאת, ושמטוה שלא תטמא את בית רבינו״.
ויאמרו איש אל רעהו: ״עתה ידענו כי איש אלקים קדוש הוא, ודבר ה׳ אשר בפיו אמת״. ומעת הזאת יראו לגשת אליו, ויקר שמו מאוד לאיש מופת. ולמען יהיה הדבר הזה לזכר עולם, צוו נדיבי העיר לצפות בזהב את המעלות אשר האש המתה עליהם, להיות לזכרון מעשי האיש הנורא החיד״א ז״ל.
וסיפר לי מרן הגאון רבי חיים קניבסקי (שליט״א) זצ"ל, ששמע שהמדרגות המוזהבות האלו היו קיימין בעיר ליוורנו עד מלחמת עולם השניה, והביא דבר זה בספרו ׳ארחות יושר׳ (מאמר ז)
(אוצר פלאות התורה במדבר ה יג אות ג)