נזיר דף נה
מדוע סבר השר מנטיפיורי שמותר לעלות להר הבית?
שידה תיבה ומגדל
פרשיית עלייתו של השר מנטפיורי להר הבית
למרות קשרי הידידות שהיו ביניהם, לא חנף הגאון רבי שמואל סלנט לשר מנטפיורי, וכשהיה צריך, הוכיחו על פניו. בשנת תרכ"ז בקר שוב השר מנטפיורי בארץ יחד עם רבו הד"ר לוי ז"ל, באותה הזדמנות חשק לבקר בהר הבית – מקום שלפי השמועה כמעט ולא דרכה בו כף רגל ישראלית מאז חורבן הבית השני ועד עתה, בחשבו שיש בכך מצוה ופיזר ממון רב להפאשא של ירושלים על מנת שיתן לו להיכנס למקום המקדש, ועלו השניים – הרב ותלמידו להר הבית, כששמע על כך רבינו קראו אליו והוכיחו על פניו שעשה איסור בכך והשר שהיה ירא את ה' מאד, כששמע על כך בכה בדמעות שליש שלא ידע שיש איסור בכך וחשב שהאיסור הוא רק על הישמעאלים והצטדק שעשה לפי הוראת רבו.
כאשר שמעו בירושלים על דבר הביקור, עשה הגאון רבי יעקב משה מליסא זצ"ל [בן הגאון מליסא בעל ה"חות דעת"] מעשה, תקע בשופר בחוצות ירושלים ונידה את השר, בראות השר שכך נעשה לו על מה שעשה בשוגג, פנה יחד עם רבו הד"ר לוי אל רבינו והגאון מקאליש ובקשו שיתירו את החרם שהוטל על השר מכיון שעשה את המעשה בשגגה, הרבנים פייסו אותם והתירו את חרמו של רבי יוסף משה וקראו לו "חרמו של י"ם".
הגאון רבי שלום ליב אייזנבאך זצ"ל במאסף "וילקט יוסף" {מונקאטש תרע"א}כו': "ושמעתי מהרה"ג ר' אריה ליב נ"י שכל תקיפות של הגאון ר' שמואל סאלאנט זצ"ל אצל השר ר' משה מאנטיפיאורע ע"ה היה משום שהיה מוכיח אותו על פניו על שנכנס בשגגה למקום המקדש. והיה משיב לו שהוא עושה עפ"י הרב שהיה עמו כידוע לכל. והיה מוכיח אותו, חדא שרוב הפוסקים חולקים על הראב"ד. ועוד דאף להראב"ד יש איסור תורה, ורק כרת לא יש לשיטתו ומשום זה היה הצדיק הנ"ל חולק כבוד להגאון מוהרש"ס ז"ל והיה ממלא כל משאלותיו, וממנו ילמדו שלא לחנוף לשום אדם, אף אם כגובה ארזים גבהו".
ראוי לציין כאן מה שסיפר רבי חיים המבורגר ז"ל שלאחר שבקר מנטפיורי בהר הבית, יצא ונכנס לעגלתו שעמדה ליד שער שכם והיו אנשים שזרקו אבנים על העגלה, שלח לקרא לאנשים ושאלם מדוע זרקו אבנים ואמרו שאסור ליהודי ליכנס להר הבית בזה"ז. השיב שלא ידע מזה ועוד פעם לא יכנס וצוה לתת לכל אחד נאפוליון זהב.
ראוי לציין כאן עוד שמועה שהובאה בס' "כנפי רוח" (פמ"ט ס"ב) שכשעלה השר מנטיפיורי להר הבית, נכנס בתוך תיבה מזכוכית שנשאו אותה גויים ובכך חשב שיש היתר בכך כיון שאינו נכנס ברגליו אלא בדרך של שידה תיבה ומגדל.
(הגדה של פסח אדרת שמואל)