נזיר דף מג
איזו רוממות של יהודי למד ה'בית ישראל' מכהן הנושא גרושה?
לא יטמא בעל בעמיו להחלו
בספר 'טעם הצבי' להג״ס הרב אברומוביץ מחצור, מובא מאמר ששמע מרבו ה'בית ישראל' בליל שבת פרשת אמור תשכ"ב ולא הודפס בספר 'בית ישראל'.
התורה אומרת בפרשת אמור 'לא יטמא בעל בעמיו להחלו', ותרגם אונקלוס 'לא יסתאב רבא בעמיה לאחלותיה', ודייק הרמב"ן מדבריו. שפירש 'בעל בעמיו'. לשון איש נכבד. וקשה שהרי חז״ל פירשו והובא ברש״י, שמדובר בכהן שחילל זרעו ונשא גרושה ושאר האסורות עליו. הרי הוא איש מופרך לגמרי, עבריין בפרהסיא שחילל את השם. ועל פי דין מבטלים ממנו כל קדושת הכהונה, וזה המחוצף לא שת לבו גם לזאת ונשאר עם הגרושה עד יום מותה, ועליו אומר הכתוב 'לא יטמא בעל בעמיו להחלו', שאסור לו לכהן זה להיטמאות לאשתו שהיתה אסורה עליו.
ולפי דעת 'בעל הבית' היה צריך לומר עליו, אדרבה שייטמא לה. שכבר חילל קדושת כהונתו כל ימי חייה. 'שילך למקום שהפעפער צומח', שהרי בחייה היו מכין אותו מכת מרדות. ואעפ״כ היה חצוף והעיז פניו ונשאר עם המרשעת הזו, איזה קדושה נשארת באיש שכזה?
אמנם הכתוב אומר שסוף סוף הוא כהן. אף שהוא מחלל כהונתו נשאר כהן, ועדייו יש לו קדושה מיוחדת שאין בישראל. והוא מחויב לשמור על קדושה זו, לכן אסור לו ללכת להלוויה של אשתו הפסולה.
ואיך מדברים לאיש כזה? 'לא יטמא בעל בעמיו להחלו', מכבדים אותו לכנותו 'בעל בעמיו', והתרגום אומר 'רבא בעמיה׳. כך התורה הקדושה מחשיבה את כהונתו כאילו הוא איש נכבד. כי אין מעלתו מתבטלת מחמת עונותיו. וכמו שכתב הרמב״ם שהחטאים של בני ישראל הם רק בחיצוניות, הנקודה הפנימית שהיא ה'עוד מעט ואין רשע'. שם הוא נשאר איש נכבד. איך תוכל להרים ולנשא יהודי שנפל ונכשל, ע״י שתכבדו ותרומם את הטוב שבו.
ואמר ה'בית ישראלי'. שאם לגבי כהן כך, לגבי ישראל על אחת כמה וכמה. מי שכבר חילל את קדושת ישראל, ונפל למקום שנפל, ונכשל במה שנכשל, ואתה בא להרימו משם, אל תזלזל בו לומר 'מי אתה בכלל'. אלא לרוממו ולומר לו 'איש נכבדי, 'בעל בעמיו'. וכמו שאמר מרן הבעש״ט זי״ע כנגד המגידים ה׳נחשים השרפים' שהיו משפילים את החוטאים ופושעים לייאשם מן הרחמים, הבעש״ט לימד אותנו איך להעריך ולייקר יהודי הגרוע שבגרועים. אף שכבר זלזל וחילל את יהדותו ימים ימימה, לומר לו שהוא 'בעל בעמיו', וזוהי הדרך היחידה איך להרימו ממקומו השפל והנמוך.
(חכו ממתקים – הגרמ"י רייזמן)