נזיר דף יט
כיצד ניצל התינוק שהרופאים נואשו מחייו?
ושנה וטבל
סיפר הרה״ג רבי שמעון רובין זצ״ל, שהיה לאחד ממקורבי ביתו של הרה"ק רבי שלוימק'ה מזעווהיל, שילד חלה אצלו, תינוק בן במה חדשים. התינוק אושפז בבית חולים ומצבו הגיע עד משבר. הרופאים נואשו ממש לחייו. סבו, רבי משה ורשיווער זצוק״ל, שהיה ידוע לבעל מדריגה ומקובל, הורה לו לרדת לרבי מזוועהיל, וכבל היוצא מפיו יעשה.— ירדתי לרבי מזוועהיל. הרבי חזר זה מקרוב מהתפילה, ושחתי לפניו את המצב, אך הרבי השתמט ממני ולא נענה לי, באמרו שזה ענין של פקוח נפש ואינו יבול להתערב. עתה התחוור לי ביותר מה חמור הוא המצב ופרצתי בבכי מר, שחתי לפניו שהסבא רבי משה ורשיווער שלחני אל הרבי ובלב שבור ומורתח קראתי: הושיעה, רבנו!
נענה לי רבנו ואמר, שיחזור לטבול שנית, מוסיף, ששכח איזה חפץ במקוה ויחזור, איפוא, לטבול.— ירדתי עמו למקוה. טבל אחת ואמר:־־ להוציאו מבית החולים.״!— האם לקרוא לד״ר קלביאן? — שאלתי. (סבי, רבי משה ורשיווער זצ״ל הציע לקרוא לרופא זה). טבל הרבי שנית וענה:— כן!— פניתי מיד לבית החולים ובקשתי להוציא את התינוק.— פערו הרופאים עיניהם בתמהון, מצטעקים, שהילד במצבו לא יחזיק מעמד בדרך… כיצד אוכל לקחת על עצמי אחריות כזאת?
— הילד הוא ילדי — קראתי כנגד הרופאים. — ויש לי אחריות מספקת לגביו, וממילא אתם מיואשים ואין נותנים סכוי, ומה לכם כי תלינו? ועמדתי על דעתי שאני רוצה להוציא את התינוק. הוצאתי את התינוק וקראנו לד״ר קלביאן. הרופא הגיע והביע דעתו שמאוחר מדי… אולם בכל זאת רשם צורת טיפול לתינוק, ואחרי כמה ימים, באורח פלא, התל משתפר המצב… וברוך השם, הילד הנו כיום סב לנכדים, יחיו.
(צדיק יסוד עולם)